The Holiday Celebrating the Miracle When the People Listened to the Rabbis

One time, the rabbis thought it a miracle that they managed to convince the people to stop following a certain practice.

Rosh Hashana 18b:

מותיב רב אחא בר הונא בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטרייא שגזרה מלכות יון גזרה שלא להזכיר שם שמים על פיהם וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות וכך היו כותבים בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון וכששמעו חכמים בדבר אמרו למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה וביטלום ואותו היום עשאוהו יו"ט

R`Aha B`Huna raised an objection [from the following]: 'On the third of Tishri the mention [of God] in bonds was abolished: for the Grecian Government had forbidden the mention of God's name by the Israelites, and when the Government of the Hasmoneans became strong and defeated them, they ordained that they should mention the name of God even on bonds, and they used to write thus: 'In the year So-and-so of Johanan, High Priest to the Most High God', and when the Sages heard of it they said, 'Tomorrow this man will pay his debt and the bond will be thrown on a dunghill', and they stopped them, and they made that day a feast day.

Rashi writes:

בתלתא בתשרי כו'. כך כתוב במגילה לשון ארמי בטילת אדכרתא ביטלו אזכרת שם שמים מן השטרות ובקושי יכלו לבטל שכבר נהגו העם וכששמעו חכמי' ובטלום הוכשר הדבר בעיניהם ונחשב להם לנס ועשאוהו י"ט:

Such is written in the Megilla [Taanit], in Aramaic "They abolished of the mentioning [of the name]", they abolished the mentioning of God's name from documents, and with difficulty they succeeded to abolish that which was already practiced by the nation. And when the sages heard about [this practice], they abolished it, the matter was good in their eyes, and they considered it a miracle, and they made a festival.

Interestingly, the Rashash has a textual variant in Rashi that says that "when the Rabbis heard that it was abolished", which means it happened on its own and they made a holiday. Which is strange, because the Talmud says that the rabbis abolished it. He tries to reinterpret it. But in our girsa, there is no problem at all (except that "the matter was good in their eyes" is strange phrase if they were the drivers of the change, but be that as it may...). See Rashash:

וכששמעו חכמים שבטלום כו'. איני יודע מדוע שינה לשון הגמרא דמשמעו דחכמים עצמם הם הם שבטלום. ואולי ר"ל דשמעו חכמים שקבלו דבריהם ובטלום:

Rashi - When the sages heard that it was abolished - I don't know why he changed the language of the Talmud that the sages who had heard were the same ones who abolished it. Perhaps one may answer that the sages heard that they [the people] accepted their words, and they abolished it.

Meharsha provides an entirely different "miracle" - that when the rabbis attempted to fight against the rules of the Hasmonean kingdom, they weren't rounded up and killed, even though we know Hasmonean kings were not friendly to the rabbis, to say the least. See Meharsha:

כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון כו' בריש מכילתין אמרי' ראש השנה למלכים למאי הלכתא לשטרות כו' אלא דבבית שני לא היה להם מלך אלא מבית חשמונאי שהיו כהנים וזה יוחנן כהן גדול הוא ינאי המלך כמפורש בפרק האומר דינאי המלך היה ג"כ כהן גדול ובהכי ניחא דנחשב להם הדבר שבטלו מלכתוב כן לנס שעשאוהו י"ט לפי שזה ינאי הרג ת"ח על שא"ל הנח כתר כהונה כו' כמפורש שם והיו יראים גם עתה שיחשוב המלך שלכך בטלו החכמים דבר זה כהן גדול לאל עליון מן השטרות לפי שהוא פסול לכהונה לפי דעתן ונעשה להם נס שלא כעס עליהם בדבר זה וע"כ עשאוהו י"ט:

Some acharonim I saw try to use this story as a proof that "el elyon" or even just "el" is considered a name of God on a document. However, Rabbeinu Channanel has the girsa of "YKVK Elyon", according to my Oz Vehadar edition gemara.

Interestingly, some think that Chanukah incorporated this holiday, or at least mentions it as part of the miracle, when we say "You made a great and holy name for Yourself in Your world" in Al Hanisim. Daf Al Daf quotes:

  בקובץ כרם שלמה (כסלו תש"ס ע' נג) מביא מהגאון רבי מאיר הלוי שניפישקער מו"ץ בק' וילנא על הא דאומרים בחנוכה בועל הניסים "ולך עשית שם גדול וקדוש", יש לומר הכוונה עפ"י הגמ' במס' ר"ה (יח ב) בתלתא בתשרי בטילת אדרכתא מן שטריא, שגזרה מלכות יון שלא להזכיר שם שמים על פיהם, וכשגברה מלכות החשמונאים ונצחום התקינו שיהיו מזכירים שם שמים אפילו בשטרות כמקדם, ולזה התקינו לומר בחנוכה, ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך.

 Perhaps this can be yet another answer for why there are 8 days of Chanukah instead of 7 - one day for this miracle as well, when we listened to the rabbis!

Edit: 12/14/17

A very interesting suggestion by the Alei tamar on Megilla:


אע"ג דאת אמר בטלה מג"ת חנוכה ופורים לא בטלו, בר"ה י"ח, קאמר, שאני חנוכה דמפרסם ניסא, ופרש"י כבר הוא גלוי לכל ישראל ע"י שנהגו בו המצוותוהחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו. ובדף י"ט מסיק והלכתא בטלו, והלכתא לא בטלו, קשיא הלכתא אהלכתא, לא קשיא, כאן בחנוכה ופורים כאן בשאר יומי. ומשמעדפורים נמי לא בטלה מטעמא דחנוכה דמפרסם ניסא. וקשה דבפורים תיפוק ליה דמקרא מפורש הוא במגילת אסתר, וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לאיסוף מזרעם, וכתיב, לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. וצ"ל דהא כדאיתא והא כדאיתא, חנוכה משום דמפרסם ניסא, ופוריםמשום דמקרא מפורש הוא, וימי הפורים האלה לא יעברו מהיהודים וכו'. אולם יש להעיר כי במגילת אנטיוכוס הארמית, ובהעתקה עברית שנדפס באוצר המדרשים ערךחנוכה, ושם הנוסח העברי נמצא גם בסידורי תפלות הספרדים במחזור ישן דפוס שאלוניקי, ובסידור עבודת ישראל ע"כ, ויש להוסיף בתוס' רי"ד סוכה מ"ד ע"ב וז"ל, וכן נמימקום שנוהגין מגלת אנטיוכוס בחנוכה אין ראוי לברך עליה מפני שורש חובה כלל עכ"ל. ואני מצאתי בסידור תכלאל התימני כת"י, מגילה זו בנוסח המקורי בארמית וכתובבריש המגילה, מגילת בני חשמונאי. וע"ש באוצר המדרשים, שמבואר שם פסוק ע"ב, שמגילה זו נכתבה אחרי חורבן הבית. וכתוב שם בפסוק ע"ד, הכהנים הלוים וחכמיהםקיימו עליהם ועל בני בניהם עד עולם. הרי מפורש במגילת אנטיוכוס או מגילת בני חשמונאי, שבחנוכה מג"ת לא בטלה שקבלו עליהם ועל בני בניהם עד עולם. וי"ל דהבבליאינו רואה במגילה זו מקור מוסמך, אולם הירושלמי שאומר סתם, אע"ג דאת אמר בטלה מג"ת חנוכה ופורים לא בטלו, יתכן שזהו מפני שבפורים כתוב מפורש כן ובחנוכהג"כ היה להם הקבלה כן כמ"ש במגילת אנטיוכוס. ונראה דס"ד דר"י דאף בחנוכה בטלה מג"ת, דוקא בחנוכה מפני שאין מפורש כן במקור מוסמך אבל בפורים בוודאי דאףלס"ד דר"י פורים לא בטלה דהרי מפורש כן במג"א וכנ"ל. וי"ל בפשטות דמפני כן קאמר סתם חנוכה ופורים לא בטלו משום דחנוכה היתה צפויה העברה על הדת וביטולתורת משה חו"ש, ופורים היתה צפויה השמדת האומה חלילה, משא"כ בשאר יו"ט הכתובים במג"ת שהיה רק נס של צרה, ומפני כן פורים וחנוכה לא עברו מתוך היהודים אףבתקופת החורבן ולאחר החורבן שבכל אופן אף אז גאולת היהודים מתוך שמד או האומה אף בצרת החורבן היתה מורגשת מאד. 

 

במדרש לקח טוב בספרי דאגדתא הוצאת רש"ב, וזכרם לא יסוף מזרעם אפילו אבלי ציון וירושלים ששים ושמחים בהם ורוחצים ומתכסים לבנים עכ"ל, הנה שהביא סמך לזהמקרא, וזכרם לא יסוף מזרעם. וי"ל שהיינו טעמא גם בחנוכה שהרי הדלקת נ"ח בודאי לא בטלה ומשו"ה לא בטלה גם מג"ת. ובענין אבלי ציון וירושלים ראה במסעות בנימיןלר"ב טולידו ובב"ק נ"ט, זעירי הוה סיים מסאני אוכמי וכו' דקא מאבילנא אירושלים עיי"ש.