סימן תרד סעיף ו
ודע דברמב"ם, בכל הלכות שביתת עשור – לא נמצא דין זה דכל האוכל ושותה בתשיעי וכו'. ולכאורה טעמו פשוט: דהנה ביומא שם נחלקו תנאי בהך קרא. דחד תנא יליף מזה לתוספת יום הכיפורים, והכי איתא התם: "ועניתם" וגו' "בתשעה לחדש" – יכול יתחיל ויתענה בתשיעי? תלמוד לומר: "בערב". אי בערב – יכול משתחשך? תלמוד לומר: "בתשעה". הא כיצד? מתחיל ומתענה מבעוד יום; מכאן שמוסיפין מחול על הקדש וכו'.
ופריך: הך תנא דדריש תוספת מקרא אחרינא, מאי עביד ליה להך קרא? ומתרץ: לכל האוכל ושותה בתשיעי כאלו התענה וכו'.
והרמב"ם בפרק ראשון משביתת עשור דין ו כתב, וזה לשונו: וצריך להוסיף מחול על הקדש וכו', שנאמר: "ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב", כלומר: התחל לצום ולהתענות מערב תשיעי הסמוך לו וכו'. עד כאן לשונו. וכיון דדריש הך קרא לתוספת, ממילא דלית ליה דרשא דכל האוכל ושותה וכו', ולכן השמיטה.
Know that in the Rambam, in his Laws of Yom Kippur, this law of eating and drinking on the ninth does not exist. And ostensibly, the reason is simple: In Yoma, it's a Tannaic dispute regarding the interpretation of that verse. One of the Tannaim derives from that verse the concept of adding extra time to the day of Yom Kippur [by starting earlier than sunset]. Thus we have there:
"And you shall afflict your soul... on the ninth of the month..." Do you really think one should start fasting on the ninth? The Torah therefore says, "in the evening." But if it's the evening, one might think [this means] only once it gets dark? The Torah therefore says, "on the ninth." How does one accomplish this? He shall start fasting while it is still day. From here we have the concept of adding from the non-holy day to the holy day...
And [the gemara] questions this: But the Tanna who derives the concept of adding extra time to Yom Kippur from a different verse, what does he do with this verse? And [the gemara] answers: That anyone who eats and drinks of the ninth is as if he fasted for both days...
And so the Rambam in Laws of Yom Kippur 1:6 writes, "And one must add from the non-holy day onto the holy day... as it says, 'And you shall afflict your souls on the ninth of the month in the evening,' meaning, you shall start to fast from the end of the ninth close to it..." And since he uses this verse for the concept of adding time to Yom Kippur, he therefore doesn't use it for the derivation of "Anyone who eats and drinks..."
And that's why he leaves it out.
סימן תרד סעיף ז
אבל אם כן, למה הזכיר הרמב"ם זה בהלכות נדרים פרק שלישי דין ט, וזה לשונו: הנודר שיצום יום ראשון או יום שני וכו', והרי הוא יום טוב או ערב יום הכיפורים – חייב לצום וכו'. פגע בו חנוכה ופורים – ידחה נדרו וכו', הואיל האיסור בהם מדברי סופרים – צריכין חיזוק.
עד כאן לשונו, ומשמע להדיא דערב יום הכיפורים אסור להתענות מן התורה, כביום טוב, ואינו צריך חיזוק. וכן תפסו מפרשי דבריו.
But if so, why does the Rambam mention it in the Laws of Vows 3:9, "One who vows to fast on Monday or Tuesday, and it turns out it is Yom Tov or Erev Yom Kippur, he is obligated to fast... If it turns out it is Chanukah or Purim, he should push off the fast [til afterward]. since it is a rabbinical prohibition to fast on those days, it needs bolstering [and therefore fasting on it to fulfill a vow is forbidden]."
It is explicitly implied that Erev Yom Kippur is forbidden to fast on from the Torah, like Yom Tov, and doesn't need bolstering. And that's how the commentators have understood his words.
סימן תרד סעיף ח
ואני תמה מאד על זה. דאי סלקא דעתך דהרמב"ם סבירא ליה דאסור להתענות בערב יום הכיפורים מדאורייתא, או אפילו מדרבנן, ושהוא מחוייב לאכול בו ולשתות – איך לא היה מזכיר במקומו בהלכות שביתת עשור, ולסמוך על מה שיזכיר בדרך אגב בהלכות נדרים ולהיפך, שחייב להתענות?
ולכן נראה לעניות דעתי ברור כמו שכתבתי, שהרמב"ם דחה זה מהלכה, מטעמא דכתיבנא. וזה שכתב בהלכות נדרים שחייב להתענות – אין הטעם כמו ביום טוב, משום דהוי דאורייתא או סמך דאורייתא. ואינו צריך חיזוק, אלא אדרבא, משום דאין בה מצוה כלל לאכול, לא מדאורייתא ולא מדרבנן. ולכן ממילא דחל הנדר.
והא שהוצרך להזכיר זה כלל – משום דמנהג העולם להרבות בסעודה בערב יום הכיפורים. וכמבואר במדרש, במעשה דההוא חייטא שסילק מעות הרבה בעד דג בערב יום הכיפורים, והובא בטור. ובסוף פרק חמישי דחולין (פג א) מצינו גם כן, שבגליל היו מרבין בסעודות בערב יום הכיפורים. ולבלי לטעות שיש בזה על כל פנים מצוה דרבנן, ואין הנדר חל כבחנוכה ופורים – קא משמע לן דאין בה מצוה גמורה דרבנן, והנדר חל. ואין הרמב"ם יחיד בזה, כי גם ברי"ף וסמ"ג לא מצאתי דין זה, שמצוה לאכול בערב יום הכיפורים. וטעמם גם כן משום דהביאו הך קרא לתוספת, עיין שם.
I am very puzzled by this! If one thinks that the Rambam holds that it is forbidden to fast on Erev Yom Kippur on a Torah level, or even on a rabbinical level, and that one must eat on it and drink - how could he not mention it in the appropriate place, in the Laws of Yom Kippur, but instead rely on the fact he mentioned it by-the-by in the Laws of Vows, through the opposite fact where one would be obligated to fast [if one took a vow].
And so, it seems in my humble opinion that it is clear according to what I have said, that the Rambam discarded this law, as I wrote. And the fact that he wrote in the Laws of Vows that one is obligated to fast [if one took a vow for Erev Yom Kippur], the reason isn't because it is a Yom Tov, whether on a Torah level or close to it, and it doesn't even need bolstering. Just the opposite - [the reason one must fast on it if one took a vow to do so is] because there is totally no mitzvah to eat, either on a Torah level or rabbinical. That's why the vow takes effect.
And the reason why it was mentioned at all is because the custom of everyone is to eat a lot on Erev Yom Kippur. And there is a Midrash of a tailor who spent much money for a fish on Erev Yom Kippur, brought by the Tur. And we find it similarly in the end of the 5th chapter of Chulin 83a that they would have much for meals on Erev Yom Kippur. And so that one will not be mistaken that there is some rabbinical mitzvah, and therefore the vow shouldn't take effect on that7 day like Chanukah and Purim - [the Rambam] teaches us that there is no rabbinical command at all, and the vow takes effect. And the Rambam is not alone on this, for I didn't find this law in the Rif and the Smag the command to eat on Erev Yom Kippur. And their reasoning is because that verse is used for adding time to Yom Kippur, see there.
I told over this Aruch Hashulchan at the Seudat Hamfseket right before Yom Kippur, and my family generally found it a weak answer. The Rambam puts a day people eat among holidays, because one would think its a holiday, and a d'rabbanan at that? People would need a lot of pilpul to learn it not only as a d'rabbanan, but that it requires chizuk like Chanukah and Purim. Surely, the people capable of thinking of these implications would know better anyway? Also, what about the day before Tisha B'Av? People don't eat then?
My father had a different, more ingenious answer. It goes like this:
The Aruch Hashulchan demonstrated well that the Rambam uses the verse of the "ninth" for learning out Tosefet Yom Kippur, not for eating on the ninth. So definitely he believes that the eating on the ninth is not the derasha we pasken by. That said, you still would think you cannot do the opposite - which is fast on it. Why? Because the day is set aside for the ability to add Yom Kippur into it. It may be true that you can only add from a certain point (plag, or whatever it is), but you cannot take away the day from Yom Kippur and give it to something else. You would think you cannot allow Erev Yom Kippur to be its own fast day, because if you do, you cannot add the fast of the tenth from the ninth, since you are fulfilling a separate vow.
In a different way to say it: You cannot vow to keep a mitzvah, since it's already obligated for you to do. So too, you would think cannot vow to fast on Erev Yom Kippur since the derasha of adding from the ninth to the tenth means that Erev Yom Kippur has the obligation of fasting set on it, though it's on you when to start that.
Thus, the Rambam's innovation is that you would be obligated to fast anyway, regardless that its for the vow instead of for Yom Kippur.
I had a different answer, but it was more in the strain of the Aruch Hashulchan's. It goes like this:
Many mitzvot have a hechsher mitzvah, a necessary preparatory activity to accomplish the mitzvah. So, to be able to dwell in one's sukkah, one must build a sukkah before the holiday. In fact, in the case of a sukkah, there is a question if in the case of sukkah it is a hechsher mitzvah or a mitzvah on its own. Similarly, to be able to successfully fast on Yom Kippur, which is a mitzvah, one must eat the day before. Is it a mitzvah, to eat the day before, or a hechsher mitzvah to be able to fast the day after?
I believe the derasha of "Eat on the ninth" is to make it a mitzvah of its own. The Rambam does not pasken like this derasha, but rather, "Tosefet Yom Kippur." However, that means he considers eating on the ninth not as a mitzvah but a hechsher mitzvah. You need to be able to fast successfully. There is no reason to have this in the section of Yom Kippur, since it's not a command itself.
But what if someone makes a vow to undo the hechsher mitzvah and fast on the ninth? The huge innovation of the Rambam is that he can do so, since it is only a hechsher mitzvah and not the mitzvah itself.
The tzaruch iyun is if there is evidence the Rambam supports removing a hechsher mitzvah, resulting in an unsuccessful performance of the mitzvah. It could be that Rambam the doctor knew that one could survive two days without eating or drinking, and therefore the removing of the hechsher mitzvah doesn't necessarily spell an unsuccessful fasting on Yom Kippur itself. In fact, Rava would regularly fast 2 days for Yom Kippur because of safek yom (Rosh Hashana 21a):
רבא הוה רגיל דהוה יתיב בתעניתא תרי יומי זימנא חדא אשתכח כוותיה ר"נ יתיב בתעניתא כוליה יומי דכיפורי לאורתא אתא ההוא גברא א"ל למחר יומא רבה במערבא א"ל מהיכא את א"ל מדמהריא א"ל דם תהא אחריתו קרי עליה קלים היו רודפינו
Rava was accustomed to fast two days [on the Day of Atonement]. Once he was found to be right. R' Nachman had once fasted the whole of the Day of Atonement, when in the evening a man came and told him, "Tomorrow is the Great Day [of atonement] in the West. He said to him, "Where are you from?" He replied, "From Damharia." 'Blood (dam) will be his end', applying to himself the verse, "Swift were our pursuers."
I'll add to this that the concept of being able to cancel a hechsher mitzvah through a vow has some traction in the Acharonim. For example, the Avnei Nezer (OH 535:10) discusses this in the context of making Aliyah:
י ובמה שכתבתי נראה לי לדחות מה שכתב הרשב"ש בתשובה נסי' א' דנשבע שלא יעלה לארץ ישראל לא חשוב נשבע לבטל את המצוה דאין המצוה העלי' רק הישיבה והעלי' מכשירין והביא מהא למפורש במשנה נדרים דף ט"ז נשבע לבטל את המצוה סוכה שאיני עושה לולב שאיני נוטל ובגמרא שם מפרש הא דסוכה שאיני עושה דאמר שבועה שלא אשב בסוכה משמע שאם נשבע שלא יעשה סוכה לא חשוב נשבע לבטל ומשום דמצוה הישיבה והעשי' מכשירין הכי נמי בעלי' לארץ ישראל עכ"ל ולפי מה שכתבתי אין הנידון דומה לראי' לסוכה אין המצוה לישב בסוכה זו דווקא ואילו הי' לו סוכה אחרת לא הי' מחוייב לעשוח סוכה זו אין העשי' מצוה מה שאין כן העלי' לארץ ישראל שאי אפשר לישב בארץ ישראל אלא אם כן יעלה אס כן העלי' גופה מצוה
According to what I wrote, I can discard that which the Rashbash wrote that one who vows not to make aliyah to Israel is not considered someone who vows to cancel a mitzvah, since Aliyah is not a mitzvah, rather settling it is, and Aliyah is but a hechsher mitzvah. And he brought a proof from an explicit Mishnah in Nedarim that someone who vows not to make a Lulav, or not to take a Lulav. And the gemara explains that someone who says [to be continued]
One of the many nafka minas is if it is a hechsher mitzvah, then people exempt from fasting on Yom Kippur (a sick person or the like) would not be obligated in the hechsher mitzvah. If it is a mitzvah of its own, even the exempt person should keep it. Conversely, if it is a mitzvah of its own, women should ostensibly be exempt since it would be a mitzvat aseh shehazeman gerama. But if it is a hechsher mitzvah, and women are obligated to fast on Yom Kippur, they are obligated to eat on the ninth.
This precise issue isn't taken up by Rav Yechiel Michel Epstein's son, Rav Baruch Epstein in his commentary Torah Temimah to Leviticus 23:32:97, but he does approach the various issues and nafka minas of what I just raised. I want to note especially that he talks about the purpose of eating on the ninth. There, he suggests that it's to make the fast harder, and he quotes a passage in Taanit that people would not fast on Sunday, since going from feasting on Shabbat to nothing is hard. The Aruch Hashulchan also states this. So the Torah Temimah seems not to have known his father said the same thing... Or he quoted him without attribution, which the Torah Temimah does a lot.
וטעם הדבר שמצוה לאכול ולשתות בתשיעי - לא נתבאר, וי"ל ע"פ מ"ד בתענית כ"ז ב' דאנשי משמר שבמקדש לא היו מתענין באחד בשבת, ואמרו על זה בגמרא הרבה טעמים, ואחד מהם הוא כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג לצער ותענית, וכתבו המפרשים בבאור טעם זה, מפני שתענית הבא לאחר יום רבוי אכילה ושתיה קשה התענית יותר מכפי תענית אחר יום בסדר רגיל, ולכן מכיון שבשבת מרבים לאכול ולשתות והוי התענית שביום הראשון קשה יותר לכן לא היו מתענין אז, ולפי"ז מבואר שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו מתענה תשיעי ועשירי, והוא מפני שתענית יום עשירי קשה לו ע"י רבוי אכילה בתשיעי, ונמצא שאכילה בתשיעי הוי הכנה לקושי התענית, ולכן עולה לו התענית של יום העשירי בערך תענית של שני ימים.
ויתבאר מאד לפי"ז מש"כ רש"י בר"ה ט' א' בענין זה כל האוכל ושותה בתשיעי - כל דמפיש טפי באכילה ושתיה עדיף, עכ"ל, וכ"מ בחולין פ"ג א' וק"י א', ולכאורה אינו מבואר איפה מרומז רבוי אכילה ושתיה, אבל לפי מש"כ מבואר היטב, דכיון דכל מה שמרבה להתענג בערב יום התענית בערך כזה קשה התענית שלמחר, א"כ ממילא כל מה שמרבה לאכול ולשתות עדיף, דבזה הוא מקבל עליו יותר קושי התענית.
ואף יתבאר עוד לפי"ז מש"כ בשאלתות דרא"ג סי' קס"ז דמצות אכילה בתשיעי היא רק אז כשמתענה בעשירי, וכן ביאר דעתו מרן דודי בבאורי הע"ש שם, ולכאורה אינו מבואר מאי שייכות שתי מצוות אלו להדדי, אבל לפי מש"כ דהטעם הוא דהרבוי אכילה ושתיה הוא רק הכנה לקבלת קושי התענית, ממילא מסתבר דמי שאינו מתענה בעשירי כגון חולה אינו מחויב באכילה בתשיעי.
והנה לפי"ז יוצא לנו, דמי שאינו מחויב בתענית יוהכ"פ כמו חולה אינו מחויב באכילה בערב יוהכ"פ, והוא דין מחודש מאוד, וצ"ע למעשה.
ורבנו עקיבא איגר בתשובה סי' ט"ז נסתפק אם נשים מצוות לאכול בערב יוהכ"פ, יען כי יש סברא לומר דזה הוי מ"ע שהז"ג ונשים פטורות, ונשאר בספק, ולפי מה שבארנו בטעם מצות אכילה בערב יוהכ"פ ובשייכות מצוה למצות התענית, הלא ממילא מתבאר דגם נשים מחויבות באכילה בערב יוהכ"פ כיון שמחויבות בגוף התענית, והרי חיובן בפרט זה כמו הגברים.
גם יש להביא ראיה למצות נשים באכילה בערב יוהכ"פ ולבאר ע"פ סברא זו שכתבנו דברי הגמרא בביצה ל' א' בענין תוספת יוהכ"פ, הני נשי דאכלי ושתי בערב יוהכ"פ עד חשיכה לא אמרינן להו מידי, משום דמוטב שיהיו שוגגין וכו', וכן קיי"ל. והנה הדבר בכלל הוא פליאה גדולה, דהרי הדבר ידוע שהנשים בכלל זהירות הן גם במצות קלות ואפילו מאלה שפטורות מהן, ומכש"כ שזהירות ומדקדקות במצות יוהכ"פ, ואיך זה יאכלו בערב יוהכ"פ עד חשיכה, ויותר מזה ברור לנו שלא תשמענה גם אם נמחה בהן, כמ"ש מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, ודבר פלא הוא.
אך לפי מש"כ דגם הנשים מצוות ברבוי אכילה ושתיה בערב יוהכ"פ, ומפני דכל מ"ע שהז"ג הן פטורות ורק בזו חייבות, לכן חביבה עליהן מצוה זו ומוסיפות בה עד שתחשך, ולכן יש לחוש שגם לא תשמענה אם נמחה בהן, ודו"ק.
ולפי זה יש להעיר במש"כ הרא"ש והר"ן פ"ד דביצה והרמ"א באו"ח סי' תר"ח לילף מסוגיא זו דביצה, דבכל דבר איסור אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו' ולא מחינן בנשים, דלפי מש"כ אין ראיה מכאן לדעלמא, דהכא עוברין על איסור זה בטעם ובכונה שתחשובנה למצוה, כמבואר, אבל בשאר איסורין למה לא נגיד ונמחה בהן, כי מהיכי תיתא לא תשמענה להמנע מאיסור.
ודע כי הב"י באו"ח סי' תר"ח ובכ"מ פ"ג ה"ט מנדרים כתב דכל דרשה זו דכל האוכל ושותה בתשיעי היא אסמכתא בעלמא, ועיקר הדרשה אתיא לענין תוספת יוהכ"פ כמבואר בדרשה הבאה, יעו"ש. אבל צל"ע בזה ממה שכתבו התוס' במו"ק ח' ב' בענין הדין שאין נושאין נשים במועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה דכתיב ושמחת בחגך ולא באשתך, וכתבו התוס' עיקר דרשה היא זו ולא אסמכתא משום דאמרינן בחגיגה ח' ב' ורב אשי האי ושמחת בחגך מאי עביד ליה, ומשני אצטריך להא דבחגך ולא באשתך, עכ"ל. ור"ל אי הוי אסמכתא לא שייך לומר דאצטריך הפסוק לזה, והנה כלשון זה מצינו בענין שלפנינו בר"ה ט' א' וביומא פ"א ב' והאי תנא האי ועניתם בתשעה לחודש מאי עביד ליה ומשני אצטריך להא דכל האוכל ושותה בתשיעי וכו', ולדברי התוס' הלא לא אמרינן כזה בדרשה אסמכתית, אלא עקרית. והנה הרמב"ם השמיט כל ענין דרשה זו, וכבר נתעוררו על זה המפרשים ואין להאריך עוד:
