Avimi’s Idea
An Examination of a Mysterious Passage
1. Kiddushin 31b
יומא חד אמר ליה אשקיין מיא אדאייתי ליה נמנם גחין קאי עליה עד דאיתער איסתייעא מילתיה ודרש אבימי מזמור לאסף
|
One day [Avimi's father] said to him, "Pour me water." While he was bringing it to him, he [his father] fell asleep. He bent, standing over him, until he would awake. He received support for the matter and Avimi expounded Mizmor L'Asaf.
|
2. Rashi ad. loc.
He received support for the matter - While he was bent before him, that he understood the study of one Mizmor in the book of Psalms that he had not understood beforehand to explain it. And some interpret that he only expounded one - (Psalm 79) Mizmor L'Asaf, "God, the nations invaded your inheritance," - It should have stated Kinah L'asaf, Lament for Asaf. He expounded such that Asaf says a song on the fact that God consumed His anger on wood and stone that was in His house, and because of this exonerated the survivors in Israel, for were it not for this, Israel [lit. the enemies of Israel] would not have left any survivors. And this is what it says, (Lamentations 4:11) “The Lord has spent His fury, He has poured out His fierce anger, and He has kindled a fire in Zion.”
|
איסתייעא מילתא. בעודו גחין לפניו שהבין במדרש מזמור אחד שבספר תהלים שלא היה מבין בו קודם לכן לדורשו וי"מ שמקרא זה לבדו דרש מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך וגו' קינה לאסף מיבעי ליה ודרש כך שאמר אסף שירה על שכילה הקב"ה חמתו בעצים ואבנים שבביתו ומתוך כך הותיר פליטה בישראל שאלמלא כך לא נשתייר משונאי ישראל שריד וכן הוא אומר כלה ה' את חמתו ויצת אש בציון (איכה ד)
|
3. Eichah Rabbah 4:14
והדין: כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון. כתיב: (תהלים ע"ט) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך. לא הוה קרא צריך למימר, אלא בכי לאסף, נהי לאסף, קינה לאסף. ומה אומר מזמור לאסף? אלא משל למלך שעשה בית חופה לבנו וסיידה וכיידה וציירה, ויצא בנו לתרבות רעה. מיד עלה המלך לחופה וקרע את הוילאות ושיבר את הקנים. ונטל פדגוג שלו איבוב של קנים והיה מזמר. אמרו לו: המלך הפך חופתו של בנו ואת יושב ומזמר? אמר להם: מזמר אני שהפך חופתו של בנו ולא שפך חמתו על בנו. כך אמרו לאסף הקדוש ברוך הוא החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר? אמר להם: מזמר אני ששפך הקדוש ברוך הוא חמתו על העצים ועל האבנים, ולא שפך חמתו על ישראל. הדא הוא דכתיב: ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה.
|
(Lamentations 4:11) “The Lord has spent His fury, He has poured out His fierce anger, and He has kindled a fire in Zion.” It is written, “A song of Asaf, God, the nations invaded Your inheritance.” It should have said “A cry of Asaf,” “A wail of Asaf”, “A lament of Asaf.” What does it mean, “A song of Asaf”? Rather, it is like a king who makes a wedding canopy for his son, and plasters and sets it and forms it, and his son then goes bad. Immediately the king goes to the canopy, and tears the curtains and breaks the reed staves. The son’s tutor takes the reeds and starts singing. They said to him, “The king turns over his son’s canopy and you sit here singing?” He said to them, “I sing that he turned over his son’s canopy and he did not pour out his anger on his son.” So did they say to Asaf, God destroys his sanctuary and Temple and you sit here singing? He said to them, I am singing that God poured out his anger on wood and stone, and did not pour his anger on Israel. This is what it is written, “ He has kindled a fire in Zion, which has consumed her foundations.”
|
4. Makkot 24a-b
And once Rabban Gamaliel, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Joshua, and Rabbi Akiva, were traveling together, when they heard the sound of the crowds of Rome from the plaza one hundred and twenty miles away. They started to cry, but Rebbi Akiva was laughing. They said to him, Why are you laughing? He said to them, And you, why do you weep? They told him, these gentiles that bow down to wood and burn frankincense to idolatry are living in peace and tranquility. While us, our house - the footstool of our God is burnt in fire, and we should not cry!? He responded to them, That is why I am laughing. If this is what happens to those who transgress His will, how much so to those who fulfill His will!
Another time, they were ascending to Jerusalem. When they came to Har haTzofim, they tore their clothes. When they reached the Temple Mount, they saw a fox emerging from the place of the Holy of Holies. They started to cry, but Rabbi Akiva was laughing. The other sages said to him, Why are you laughing? He said to them, Why do you weep? They replied, The place about which was written (Numbers 1:51) "and the non-Kohen that draws near shall be put to death", is now a haunt of foxes and we should not weep!? He replied, That is why I laugh. It is written (Isaiah 8:2) "and I will take unto Me faithful witnesses to record, Uriah the priest, and Zechariah the son of Yeberechiahu." Now what was the connection between Uriah and Zechariah? Uriah was during the period of the First Temple, and Zechariah was during the period of the Second Temple. Rather, the verse was making the prophecy of Zechariah dependent on the prophecy of Uriah. Regarding Uriah, it is written, (Micah 3:12) Therefore shall Zion for your sake be plowed etc.". Regarding Zechariah it is written (Zechariah 8:4) "There shall yet old men and old women sit in the broad places of Jerusalem. Until the prophecy of Uriah was fulfilled, I was afraid that the prophecy of Zechariah would likewise be unfulfilled. Now that the prophecy of Uriah was fulfilled, I know that the prophecy of Zechariah will be fulfilled. In this way they answered him, Akiva, you have consoled us. Akiva, you have consoled us.
|
וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכים אמרו לו הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק ומה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אתת כמה וכמה שוב
פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור"ע מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א, נא) והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק דכתיב (ישעיהו ח, ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב (מיכה ג, יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'] בזכריה כתיב (זכריה ח, ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו:
|
Haggadah
It happened that Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, Rabbi Elazar ben Azaryah, Rabbi Akiva and Rabbi Tarphon were reclining [at a seder] in B'nei Berak, and they were discussing the exodus from Egypt all that night
|
"מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק, והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה...
|
Tosefta Pesachim 10:8
A person is obligated to delve into the laws of the Pesach the whole night, even between himself and his son, even just himself, even himself and his student. A story happened with Rabban Gamliel and the elders who were reclining [at a seder] in Boetheus ben Zonin in Lud, and they were delving into the laws of the Pesach the whole night, until the rooster crowed.
|
חייב אדם [לעסוק בהלכות הפסח] כל הלילה אפילו בינו לבין בנו אפילו בינו לבין עצמו אפילו בינו לבין תלמידו. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו [עסוקין בהלכות הפסח] כל הלילה עד קרות הגבר
|
Sukkah 27b
Our Rabbis have taught: It once happened that R. Ila'i went to pay his respects to R. Eliezer his master in Lud on a Festival. He said to him, ‘Ila'i, you are not of those that rest on the Festival’, for R. Eliezer used to say, ‘I praise the lazy who do not leave their houses on the Festival since it is written, 'And thou shalt rejoice, thou and thy household'.
|
ת"ר מעשה בר' אלעאי שהלך להקביל פני ר' אליעזר רבו בלוד ברגל אמר לו אלעאי אינך משובתי הרגל שהיה ר' אליעזר אומר משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל דכתיב (דברים יד, כו) ושמחת אתה וביתך
|
Mishnah Maaser Sheni 5:9
(9) Someone whose fruits were far away from him, must designate them. It happened that Rabban Gamliel and the elders were traveling by ship. Rabban Gamliel said: The tenth that I will measure in the future is given to Joshua and its location is rented to him. Another tenth that I will measure in the future is given to Akiva ben Joseph that he should receive it on behalf of the poor and its location is rented to him. Rabbi Joshua said: The tenth that I will measure in the future is given to Elazar ben Azaria and its location is rented to him. And they each received payment from each other.
|
(ט) מי שהיו פרותיו רחוקים ממנו, צריך לקרות להם שם.מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באין בספינה, אמר רבן גמליאל, עשור שאני עתיד למוד, נתון ליהושע ומקומו משכר לו.עשור אחר שאני עתיד למוד, נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים, ומקומו משכר לו.אמר רבי יהושע, עשור שאני עתיד למוד נתון לאלעזר בן עזריה, ומקומו משכר לו.ונתקבלו זה מזה שכר .
|
Yerushalmi Sanhedrin 41a
Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua and Rabban Gamliel went to Rome...
|
רבי ליעזר ורבי יהושע ורבן גמליאל סלקון לרומי ...
|
Exodus Rabbah 30:9
It happened that Rabban Gamliel, Rabbi Yehoshua, Rabbi Elazar ben Azariah, and Rabbi Akiva went to Rome...
|
מעשה ברבן גמליאל ור' יהושע ור"א בן עזריה ור' עקיבא שהלכו לרומי
|
Sukkah 23a
This is the general rule: in any case in which if the tree was removed the [sukkah] could stand on its own, it is valid and one may go up into it on the festival.
GEMARA. According to whom is our Mishnah? According to R. Akiva, as it has been taught, He who builds his Sukkah on the deck of a ship, R. Gamaliel declares it invalid and R. Akiva valid. It happened with R. Gamaliel and R. Akiba when they were journeying on a ship that R. Akiva got up and built a sukkah on the deck of the ship. The next day the wind blew and tore it away. R. Gamaliel said to him, Akiva, where is your Sukkah?
|
זה הכלל כל שינטל האילן ויכולה לעמוד בפני עצמה כשרה ועולין לה ביום טוב:
גמ' מני מתניתין רבי עקיבא היא דתניא העושה סוכתו בראש הספינה רבן גמליאל פוסל ור"ע מכשיר מעשה ברבן גמליאל ור"ע שהיו באין בספינה עמד ר"ע ועשה סוכה בראש הספינה למחר נשבה רוח ועקרתה אמר לו רבן גמליאל עקיבא היכן סוכתך
|
Sanhedrin 32b
The rabbis taught: "Justice, justice shall you pursue..." - Follow after the sages to the academy. After Rabbi Eliezer to Lud... After Rabbi Yehoshua to Peki'in. After Rabban Gamliel to Yavneh. After Rabbi Akiva to Bnei Brak.
|
ת"ר צדק צדק תרדף הלך אחר חכמים לישיבה אחר ר' אליעזר ללוד ... אחר רבי יהושע לפקיעין אחר רבן גמליאל ליבנא אחר רבי עקיבא לבני ברק.
|
Tosafot ad. loc.
But there is a Midrash that Asaf said song because the gates sank into the ground. It is compared to a maidservant who went to draw water from the well and whose pitcher fell into the well. She became distraught and began to cry - until the king’s maidservant came to draw water carrying a golden pitcher, and it too, fell into the well. At which point the first maidservant began to sing. ‘Till now’, she exclaimed, I didn’t think that anybody would retrieve my cheap earthenware pitcher from the well. But now, whoever retrieves the golden pitcher, will retrieve mine as well!’ In the same way, when the sons of Korach, who were swallowed up inside the earth, saw how the gates of the Temple sunk into the ground, proclaimed ‘Whoever rescues the gates will also rescue us!’ That explains why Asaf, who was from the family of Korach, said ‘Mizmor.’
|
אך יש במדרש שאסף אמר שירה על שטבעו בארץ שעריה משל לשפחה שהלכה לשאוב מים מן הבאר ונפל כדה לבאר והיתה מצטערת ובוכה עד שבאתה שפחת המלך לשאוב ובידה כלי של זהב ונפל אותו כלי שם התחילה הראשונה לשורר ואמרה עד עכשיו לא הייתי סבורה שיוציא שום אדם כדי שהוא של חרס מן הבאר שאינו נחשב ועכשיו מי שיוציא אותו של זהב יוציא כדי עמו כך בני קרח שהיו בלועים כשראו שטבעו בארץ שעריה אמרו שירה אמרו מי שיוציא השערים יוציא גם אותנו לכך אמר אסף מזמור שהוא ממשפחת קרח:
|
Meharsha ad. loc.
Tosafot's explanation is better; because Avimi fulfilled the commandment of Kibud Av, he merited to this derasha, that he expounded that Asaf said Mizmor because of the honor of his father's household who were swallowed, that they would rise with the gates may it come speedily in our days.
|
לפי' התוס' ניחא משום דקיים אבימי מצות כבוד אב זכה להך דרשא שדרש שאמר אסף מזמור משום כבוד בית אבותיו הבלועים שיעלו עם השערים בב"י
|
Ritva ad. loc. (like Tosafot)
But in the Yerushalmi, he expounded another matter, that since Asaf, who was from the descendants of Korach, saw that the gates of the Temple sunk into the ground, he became happy, and he said, “The One who will eventually raise these gates will raise my grandfather.” It is compared to a poor man’s daughter who was drawing water from a well with a wooden bucket, and it falls into the well, and she cried. The king's daughter then came and drew with a golden bucket, and it fell into the well. When she saw that, the poor daughter became happy. She said, the one who will retrieve the bucket of the king’s daughter will bring mine up as well.
|
אבל בירושלמי דריש בענין אחר דכיון שראה אסף שהיה מבני קרח שטבעו לארץ שערי בית המקדש שמח ואמר מי שעתיד להעלות שערים אלו עתיד להעלות אבי אבא, משל לבת עניים שהיתה דולה מים מן הבור בדלי של עץ ונפל הדלי בבור והיתה בוכה באה בת המלך לדלות בדלי של זהב ונפל בבור כיון שראתה בת עניים שמחה אמרה מי שיעלה דלי של בת המלך יעלה שלי.
|
Pnei Yehoshua ad. loc.
See Rashi, and Tosafot, and the Chiddushei Aggadot of the Meharsha z”l. In my humble opinion, it seems to be that the simple explanation is that regarding Avimi fulfilling the commandment of Kibud very well, that after he had brought the water requested of him, he added to that by standing over him until he awoke, that was not necessary except to fulfill the commandment on an extra level. He perceived this, and merited to understand Mizmor L’asaf. This is not Mizmor 79 that Rashi and Tosafot say, but rather Mizmor 73, which is the beginning of the words of Asaf, who says (73:2-3) “But as for me, my feet had almost turned away, in an instant my steps would have been swept away. For I envied the perverse; I would see the tranquility of the wicked.” That whole Mizmor is about being very pained about the length of the exile, like it is also written, (73:17) “Until I came to the sanctuaries of God, and I understood their end.” Almost all Mizmor L’asaf chapters are about the length of the last exile by the hands of the descendants of Esau, and that Mizmor ends, “You lead me with Your counsel, and after honor You receive for me.” And there is a Midrash, “Said Rabbi Yehudah ben Beteira, “You lead me with your counsel of the Torah, after (achar) honor You receive for me, the great honor that Esau did for his parents, that You will eventually grant us. Rav Huna said in the name of R. Nechunya, The honor of Jacob was delayed (icher) in this world, because of the great honor that Esau showed his parents,” see at length in the Yalkut. And what we find with Esau is exactly what is described in the story of Avimi, who got up for his father, and would always feed him and give him drink. And if so, with this did Avimi gain “support for the matter”, that he understood in the lines of Asaf in those Mizmors. That is, it states “Mizmor L’asaf” because all Esau had as good deeds was this honor, which gave him such prosperity in this world, and from that you can learn the great merit of the righteous in this world and the next, which is how the Midrash ends, “After honor You receive for me,” that You will eventually grant to us. So it seems to me as correct, with God’s help, were it not for Rashi and Tosafot writing differently, that it refers to Psalm 79, and even according to what I wrote it makes sense to also refer to Mizmor 79, but it seems that the real main derash [of Avimi] is the beginning of the Mizmor L’asafs. And it’s possible that all of these are the same, and you should look and you will find, and perhaps the Omnipresent granted me from Heaven with this [idea].
|
עיין פרש"י ותוספות ובחידושי אגדות למהרש"א ז"ל. ולענ"ד נראה לפרש בפשיטות דבמה שהיה אבימי מקיים מאד מצות כיבוד דלאחר שהביא לו המים שביקש ממנו עוד הוסיף וקאי עליו עד דאיתער שהיה שלא לצורך אלא לקיים המצוה בלבד במדה יתירה בדבר זה ראה מעשה ונזכה להבין המזמור לאסף, ולאו היינו מזמור ע"ט שכתבו רש"י ותוספות אלא מזמור ע"ג שהן תחילת דבריו של אסף שאמר ואני כמעט נטיו רגלי כי קנאתי בהוללים וגומר הנה אלה רשעים וכל המזמור שהיה מצטער מאד על אריכות הגלות כדכתיב נמי עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם וכמעט רוב מזמורי אסף בספר שני הכל על אריכות הגלות האחרון ביד בני עשו ומסיים שם באותו המזמור בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני ואיתא במדרש אמר ר' יהודה בן בתירה בעצת תורה תנחני ואחר כבוד תקחני כבוד גדול שכיבד עשו את הוריו שאתה עתיד לעלותינו, רב הונא בשם רבי נחוניא איחר כבודו של יעקב בעוה"ז בשביל כיבוד גדול שכיבד עשו את הוריו ע"ש בילקוט עוד באריכות והיינו ממש כעין עובדא דאבימי מצינן נמי בעשו שקם על אביו והיה מאכילו ומשקהו תמיד וא"כ בהאי מילתא מסתייע מילתא דאבימי שהבין במזמור פסוקי אסף והיינו נמי דכתיב מזמור לאסף דכיון שלא מצינו לעשו אלא מצוה זו מכבוד ניתן לו שלוה כ"כ בעוה"ז ומהן אתה למד מתן שכרן של צדיקים בעוה"ז ובעה"ב והיינו דסיים במדרש על ואחר כבוד תקחני שאתה עתיד לעלותינו, כן נראה לי נכון וברור בעזה"י לולי דרש"י ותוס' כתבו בענין אחר דקאי על מזמור ע"ט, ואף דלפי מה שכתבתי נתישב ג"כ על מזמור ע"ט אלא דנראה לי עיקר דעיקר הדרש אתחילת מזמורי אסף קאי ואפשר דה"ה לכולהו דאיירי בהאי ענינא דוק ותשכח ואולי מקום הניחו לי מן השמים בזה:
|
Meiri ad loc. (like Rashi)
And that which the [sages] say about this, "He received support for the matter and expounded Mizmor L'asaf with the 12 Faces," that he had questioned about "Mizmor L'asaf, God, the nations have come into Your inheritance... they have made Jerusalem into heaps." [He said] "Just the opposite, it should be Lament of Asaf." And one of them said that it is a song for [God] consumed His fury on wood and stones, and they didn't all get killed, as it says (Lamentations 4:11) "God consumed His fury and kindled a fire against Zion."
|
ומה שאמרו על זה איסתייעא מלתא ודרש מזמור לאסף בתריסר אפי הוא שתמהו בו מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך שמו את ירושלם לעיים אדרבה קינה לאסף מיבעי ליה ואחד מהם הוא שאמר שירה על שכלה חמתו בעצים ואבנים שבה ולא נהרגו כלם וכדכתוב כלה י"י את חמתו ויצת אש בציון
|
Nedarim 41a
When Rabbi had studied his Law in thirteen ways, he taught R`Hiyya only seven of them.
|
כי הוה גמיר ר' תלת עשרי אפי הילכתא, אגמריה לרבי חייא שבעה מנהון.
|
Taanit 24b
ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא
|
We today teach Uktzin in thirteen different learning houses..
|
Rashi ad. loc.
13 learning houses - 13 yeshivot were there in the city that were learning the topic of Uktzin
|
תליסר מתיבתא - שלש עשרה ישיבות איכא בהך מתא דגמרי מסכת עוקצין
|
Sanhedrin 106b
We today teach Uktzin in thirteen different learning houses..
|
ואנן קא מתנינן בעוקצין תלת סרי מתיבתא
|
Rashi ad. loc.
13 learning houses - 13 yeshivot that are all involved in the topic of Uktzin, and know it well.
|
תליסר מתיבתא - י"ג ישיבות שאנו עוסקין כולן במסכת עוקצין ויודעין אותה יפה
|
Berachot 20a
We today teach Uktzin in thirteen different learning houses..
|
ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא
|
Rashi ad. loc.
13 learning houses - We have 13 aspects. The Mishnah and Baraitot of the 6 orders of the Mishnah, and the topic of Uktzin is also part of the 13 aspects, like the Mishnayot of Rabbi and Rabbi Chiya, and the Mishnayot of Bar Kappara, and the Tanna D’bei Shmuel, and so we say in Mesechet Nedarim, “Rabbi taught the halacha in 13 aspects.
|
בתליסר מתיבתא - בי"ג פנים יש בינינו משנה וברייתא של ששה סדרים ומסכת עוקצין גם היא בי"ג פנים כגון משנת רבי ור' חייא ומשנת בר קפרא ולוי ותנא דבי שמואל והכי אמרינן במסכת נדרים (דף מא.) רבי מתני הלכתא בי"ג פנים:
|
Tosafot ad. loc.
Some explain that 13 yeshivot were where there were experts, and 13 is not precise language, rather it’s a common number in the Talmud, like “13 zuzim” (Chullin 44b), but Rashi explains differently.
|
תליסר מתיבתא. יש מפרשין תליסר ישיבות יש בנו שבקיאים ותליסר לאו דוקא אלא לשון הרגיל בגמ' כמו תליסר (חולין מד:) זוזי פשיטי ורש"י פי' בע"א
|
Meiri, Introduction to Pirkei Avot
And our holy Rabbi [Yehuda ha-Nasi] knew [them] all, as is written in Nedarim (41a) “Rabbi would learn the 12 faces,” and he collected them in his strength and his wisdom.
|
ורבינו הקדוש ידע הכל כמ"ש במסכת נדרים מ"א א' רבי הוה גמיר תריסר אפי הלכתא וקבצן בכחו ובחכמתו
|
Akeidat Yitzchak, Devarim, Shaar 150
"One day he said to him, Pour water for me. While he was coming, he fell asleep. [Avimi] stood bent over him until he would wake up. He received support for the matter and expounded Mizmor L'asaf with the 12 faces." Because from how strict the Torah is with honor of the father and reverence of him, he saw that he was obligated to be much more dear to him in these lofty ways than how he would act for others it would be proper for him to honor. And for this, he found himself obligated in the framework of piety to do so, and this is what they said, "Rabbi Abahu his father," when he said, "Like Avimi my son has fulfilled the command of honor" - to clarify that he did not do this only as an obligation to do a commandment, rather that the matter in commandments is like the matter of righteousness, for a righteous person does what is written in the Law with no additions or subtractions. But the pious person does what is proper in a time of need, like we wrote about in Gate 43. And it is possible regarding that which they said, "He received support for the matter," to inform that they produce something as a completion of the act, which is diligence in Torah, for even in that time [that he was waiting for his father] he did not distract his heart from it.
|
יומא חד אמר ליה אשקיין מיא אדאייתי ליה נמנם גחין קאי עליה עד דאיתער אסתייעא מילתא ודריש מזמור לאסף בתריסר אפי כי ממה שהחמירה תורה בכבודו של אב ומוראו ראה שחוייב לו לעשות לו יקר יותר באלו העליונים ממה שיעשה לזולתו הראוי לכבדו. ולזה מצא עצמו מחוייב מתורת החסידות לעשות כן והוא מה שאמרו רבי אבהו אביו כשאמר כגון אבימי ברי קיים מצו' כבוד לבאר שלא עשה בזה רק החיוב במצוה הזאת אלא שהענין במצות כמו הענין בצדק כי הצדיק הוא שעושה מה שכתוב בנמוס בלי תוספת וחסרון אמנם החסיד הוא העושה כראוי בעת הצורך כמו שכתבנו בשער מ"ג ואפשר כי לזה אמרו מה דאסתייעא מלתא להודיע מה שהביאו לשלימות המעשה והוא השקידה בתורה שאפילו בשעה ההיא לא פנה לבו ממנה.
|
Vatican Manuscript 111
One day he said to him, "Bring me water." While he was bringing it to him, he fell asleep. He bent over him until he would awake. He received support, and Avimi expounded Mizmor L'Asaf. Another tradition goes: [He expounded] "Happy are they that are upright in the way..." in the Eight Faces [of Psalms 119].
|
יומא (י)חד אמ' ל' אייתי לי מיא עד דאייתו ל'[יה] נימנם גחים ל'[יה] עד דאיתער איסתי[י]עא מילתא ודרש אבימי מזמור לאסף (בתמניא אפי(לו)) ליש' אח' אשרי תמימי דרך בתמנייא אפי
|
How do we explain the discrepancy? Is it that the Meiri, Akedat Yitzchak, and this girsa are related? If a scribe misunderstood the other text, which is which? It's possible that this girsa misinterpreted "תריסר אפי" for "תמניא אפי", and added in the start of Psalm 119 as well. Which is far-fetched, I think. More likely, the original text said one or the other, without the verse, and the numbers got mixed up somehow. Since תריסר אפי is the more obscure number, this was likely the text that it started with (as per Meiri, Akedat Yitzchak, etc.) and someone changed it to the less obscure number, which is תמניא אפי. On the other hand, תמניא אפי makes more sense to be a reference here, since he expounded something, and to refer to it as being expounded by תריסר אפי is very strange and perhaps wasn't in the original text.
Now, the summer of 2017, I believe I have solved the mystery.
Can it be an accident that there are exactly 12 chapters of Psalms which begin with some variation of “Mizmor L’asaf,” or “L’asaf Mizmor,” etc? These are Psalms 50, and Psalms 73-83. Perhaps we can turn to Psalm 50 as the first time it says, "Mizmor l'asaf.” For the Meiri, this girsa means nothing more than identifying the Mizmor l’asaf in the category of the 12 chapters of Psalms bearing his title.
But, I could suggest what Avimi realized is that the point of Kibud Av is not to actually give his father the drink, since his father was sleeping and thus there was no point to stand over him waiting. Rather, it was to give thanks to him, and to show this, he waited to give him his drink. We see this in verse 13-14, when it comes to God's honor:
יג הַאוֹכַל, בְּשַׂר אַבִּירִים; וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה.
יד זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה; וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ.
And the last verse, 23, brings this home:
כג זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים:
A question that the meforshim implicitly discuss (Rashi, Ibn Ezra, Radak), is how can God say in one instance He cares not for sacrifices, and then say that one should offer sacrifices to God to be saved? And indeed, that in 23 it honors God?
Rashi, for example, answers that Todah is the language of viduy, confession, and thus God cares not for one’s sacrifices. Sacrifices are for the people. So, says Rashi, do viduy and repentance, and then God will accept one’s promises for sacrifices. Rashi says this on 14 and again on 23.
Avimi realized that Todah refers to its simple meaning, thanksgiving. God cares not for sacrifices for their own sake. But He does want man to acknowledge his gratitude, and to pay God what is worthy to be paid. At the end, the Psalmist says God considers this an “honor” of Him. So too with Kibud Av. It is hard to see how he would be obligated in that case to stay until his father woke up. But maybe, Avimi wanted to show gratitude.
|
