A Woman’s Wisdom is in the Spindle?
Better the Torah Be Burned Than To Be Given To Woman?
1. שמות פרק לה
(כה) וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ. וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ. (כו) וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה, בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים.
2. רמב"ם, הלכות אישות כא:א
מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה. ומה היא עושה לו? הכל כמנהג המדינה. מקום שדרכן לארוג, אורגת; לרקום, רוקמת; לטוות צמר או פשתים, טווה; ואם לא היה דרך נשי העיר לעשות כל המלאכות האלו אינו כופה אלא לטוות הצמר בלבד, שהפשתן מזיק את הפה ואת השפתים. והטווי היא המלאכה המיוחדת לנשים, שנאמר (שמות לה:כה) "וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ".
Bavli Version
3. יומא, דף סו, עמוד ב
שאלָה אשה חכמה את רבי אליעזר: מאחַר שמעשה העגל שווין, מפני מה אין מיתתן שווה? [רש"י: שמעשה העגל שוין – עבודותיו שווֹת לאיסור, מפני מה אין מיתתן שווה? שהיו בו שלש מיתות. מיתת סייף: "שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ" (שמות לב:כז). מיתת מגיפה: "וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם" (שם פסוק לה). מיתת הדרוקן: דכתיב "וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם" (שם פסוק כ). ואמרינן במסכת עבודה זרה (מד.): לא נתכווין משה אלא לבודקן כסוטות, בלצבות בטן.] אמר לה: "אין חכמה לאשה אלא בפלך. וכן הוא אומר 'וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ'."
איתמר, רב ולוי: חד אמר: זיבח וקיטר – בסייף; גפף ונישק – במיתה; שמח בלבבו – בהדרוקן. וחד אמר: עדים והתראה – בסייף; עדים בלא התראה – במיתה; לא עדים ולא התראה – בהדרוקן.
Yerushalmi Version
4. תלמוד בבלי, סוטה, דף כא, עמוד ב
ר' אליעזר אומר: כל המלמד את בתו תורה . . . כאילו לימדה תיפלות.
5. ירושלמי סוטה ג:ד
מטרונה שאלה את רבי לעזר: "מפני מה חט אחת במעשה העגל, והן מתים בה שלש מיתות?" אמר לה: "אין חכמתה של אשה אלא בפילכה, דכתיב 'וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ'." אמר לו הורקנוס בנו: "בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה, איבדת ממני שלש מאות כור מעשר בכל שנה!" אמר ליה: "ישרפו דברי תורה, ואל ימסרו לנשים". וכשיצתה, אמרו לו תלמידיו: "רבי, לזו דחיתה; לנו מה אתה משיב?" רבי ברכיה רבי אבא בר כהנא בשם רבי ליעזר: כל מי שהיה לו עדים והתראה, היה מת בבית דין; עדים ולא התרייה, היה נבדק כסוטה; לא עדים ולא התרייה, היה מת במגפה. רב ולוי בר סיסי, תריהון אמרין: זיבח קיטר ניסך, היה מת בבית דין; טיפח ריקד שיחק, היה נבדק כסוטה; שמח בליבו, מת במגפה.
R. Eliezer’s Way of Brushing People Off
5. סוכה דף כח, עמוד ב
תנו רבנן: מעשה ברבי אליעזר, ששבת בגליל העליון, ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות סוכה. שתים עשרה, אמר להם "שמעתי"; שמונה עשר, אמר להם "לא שמעתי". רבי יוסי בר' יהודה אומר: חילוף הדברים – שמונה עשר, אמר להם "שמעתי"; שתים עשרה, אמר להם "לא שמעתי". אמרו לו: "כל דבריך אינן אלא מפי השמועה?" אמר להם: "הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי! מיָמַי לא קדמני אדם בבית המדרש. ולא ישנתי בבית המדרש, לא שינת קבע ולא שינת עראי. ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי. ולא שחתי שיחת חולין. ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם".
6. שו"ת משפטי עוזיאל, כרך ד - חו"מ, סימן ו
וכן מה שכתוב "אין חכמה לאשה אלא בפלך" (יומא ס"ו) אינו אלא מליצה יפה להשתמט מלהשיב על שאלתה. ובאמת, התלמוד עצמו מעיד שאשה זאת עצמה היתה חכמה, ואמר "שאלה אשה חכמה את ר' אליעזר".
When the Uneducated Are Taught Torah
They Bother You
7. בית הבחירה (מאירי) מסכת יומא דף סו עמוד ב
וכן אין להדיוטות ולעמי הארץ להתראות בשאלותיהם לפני הרבנים הגדולים אלא שיהו שואלין לבני אדם אחרים גדולים מהם ודים בכך דרך צחות אמרו על אשה חכמה ששאלה לר' אליעזר ... וכעס עליה ואמר אין חכמה של אשה אלא לפלך שנאמר וכל אשה חכמת לב בידיה טוו כלומר ומה לה להטריחינו בשאלות אלו תתעסק בפלכה ובעסתה ודיה ותשובת השאלה מיהא מתבארת בסמוך:
They Will Use It For Their Evil Schemes
8. ר. עובדיה מברטנורה על משנה סוטה ג:ד
שמתוך התורה היא מבינה ערמימות ועושה דבריה בהצנע. כדכתיב (משלי ח׳:י״ב) אני חכמה שכנתי ערמה
9. תפארת ישראל על משנה סוטה ג:ד
זנות. שתסמוך ע"ז לזנות. וי"א דר"ל כתפל בלי מלח, דע"י שאין לה לב להבין טעמי התורה, יהיו לצחוק בעיניה
It’s Like “Burning the Torah”
10. שבת קטו.
תנו רבנן: הברכות והקמיעין, אף על פי שיש בהן אותיות של שם, ומעניינות הרבה שבתורה - אין מצילין אותן מפני הדליקה, אלא נשרפים במקומן הן ואזכרותיהן. מכאן אמרו: כותבי ברכות כשורפי תורה.
11. ילקוט שמעוני צו 481
אי משכח גברא כתב אגרתא והאמר רבי אבא בריה דר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כותבי ספרים כשורפי תורה והלומד מהם אין לו קבול שכר, דדרש ר' יהודה בר נחמן מתורגמניה דר"ש בן לקיש כתוב א' אומר כתב לך את הדברים האלה וכתוב אחד אומר כי על פי הדברים האלה לומר לך דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב ושבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה, אמרי מילתא חדתא שאני דהא ר' יוחנן וריש לקיש מעייני באגדתא בשבתא ודרשי הכי עת לעשות לה' הפרו תורתך מוטב תעקר אות א' מן התורה ואל תשתכח תורה מישראל.
No comments:
Post a Comment