Would the Rambam Support Tehillim Groups?

Would the Rambam Support Tehillim Groups?

Sanhedrin 90a

These are those who have no portion in the World to Come… And one who whispers invocations over a wound and says as an invocation for healing: “Every illness that I placed upon Egypt I will not place upon you, for I am the Lord, your Healer” (Exodus 15:26).

ואלו שאין להם חלק לעולם הבא … והלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך

Commentary of Rambam to the Mishna, Sanhedrin 10:1

Specifically with spittle, since this is a desecration of the Name

ודווקא ברקיקה לפי שיש בכך זלזול השם

Sanhedrin 101a

Rabbi Yochanan says: When he spits into it [while whispering the invocation], for it is forbidden to mention God’s name on spittle. It is stated: Rav says, even for leprosy. Rabbi Chanina says, even [an unrelated verse like] “And God called to Moses.”

והלוחש על המכה וכו': אמר ר' יוחנן וברוקק בה לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה איתמר רב אמר אפילו נגע צרעת ר' חנינא אמר אפילו ויקרא אל משה

Mishneh Torah Avodah Zara 11:12

One who whispers on a wound and reads a verse from the Torah, and similarly one who reads a verse over a baby so that it will not be scared, and one who places a Torah scroll or tefillin on a child so get him to sleep: Not only is he considered to be a soothsayer or one who cast spells, but such people are included among those who deny the Torah, because they relate to the words of Torah as if they are cures for the body, when, in fact, they are cures for the soul, as [Proverbs 3:22] states: "And they shall be life for your soul." It is, however, permitted for a healthy person to read verses [from the Bible] or chapters from Psalms so that the merit of reading them will protect him and save him from difficulties and injury.

הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה וכן הקורא על התינוק שלא יבעת והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן. לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות שנאמר ויהיו חיים לנפשך.  אבל הבריא שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים הרי זה מותר:

Questions: Why doesn’t the Rambam mention spittle here? Where does his sevara come from? If they are heretics who lose their portion like the Mishna has, why doesn’t the Rambam list those who lose their portion in Hilchot Teshuva 3:8? And how does he know that this is permitted for a healthy person?

Shevuot 15b

Rabbi Yehoshua ben Levi said: These verses served as protection for them. But how could they do this, seeing as Rabbi Yehoshua ben Levi says it is forbidden to attempt healing through words of Torah? [Answer:] Protection is different. Why did Rabbi Yehoshua ben Levi imply that it is a mere prohibition when there is a wound [to recite verses]? Are there no other problems? But the Mishna states that one who whispers over a wound loses their Olam Haba! [Answer:] They stated that Rabbi Yochanan says that this is only when spitting, since one is forbidden to state God’s name on spittle.

רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי וגאני היכי עביד הכי והאמר ר' יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה להגן שאני ואלא כי אמר אסור דאיכא מכה אי דאיכא מכה אסור ותו לא והתנן הלוחש על המכה אין לו חלק לעולם הבא הא איתמר עלה א"ר יוחנן ברוקק שנו לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה:

Kesef Mishna

אבל קשה מדגרסינן בפ"ב דשבועות (דף ט"ו:) … משמע דאוקימתא דר' יוחנן ברוקק לריב"ל נמי איתא ועוד דאפילו את"ל דרב ור' חנינא פליגי עלייהו ה"ל למפסק כריב"ל ור' יוחנן לגבייהו ועוד מדקאמר הא אתמר עלה א"ר יוחנן ברוקק שנו משמע דליכא מאן דפליג עליה בהא דאל"כ הל"ל סבר לה כר' יוחנן דאמר ברוקק שנו ועוד דבתוספתא דסנהדרין פ' י"ב מוקי לה ברוקק ועוד דבירושלמי פ' חלק משמע דלכ"ע בעינן רוקק וצ"ע

Markevet Hamishna

לענין שאין לו חלק לעולם הבא אליבא דרבי עקיבא ואנן קי"ל כת"ק דהא רבנו מנה בפ"ג מהל' תשובה הנך שאין להן חלק לעה"ב כמו המתכבד בקלון חברו וכיוצא ולא מנה הנך דר"ע ואדרבה בפ"ב מהל' ע"ז ה"ב כתב איסור ספרים חיצונים דהיינו ספרי צדוקים כתנא ברא ולא הזכיר שאין להם חלק לעה"ב הילכך אפילו רוקק יש לו חלק לעה"ב ואיסור ודאי איכא אפילו בלי רקיקה כדמוכח בירושלמי פ' במה אשה שהביא הכ"מ ובשבועות דף ט"ו דודאי אתאן לת"ק דר"ע ומשו"ה השמיט רבנו רקיקה.

Chida, Petach Eynayim

ולפום ריהטא תימה עליו שכתב על מרן לא דק והרי סוגייתנו מכרזת ואומרת דהא דר"ע דלוחש על המכה אין לו חלק הלכה היא דפריך מינה על ריב"ל ואי הלכה כרבנן מאי פריך אסור ותו לא. גם פשטא דסוגית פרק חלק (סנהדרין דף ק"א) דרב ור' חנינא דאמרי אף נגע וכו' משמע דסוברים דאין לו חלק וכן פירש"י התם וקרוב הדבר דגם ר' יוחנן סבר הכי ואיך הרמב"ם פסק להפך. ותו דהרמב"ם כתב פי"א דלוחש על המכה בכלל הכופרים ופ"ג דתשובה כתב דהכופרים אין להם חלק. והגם שימצא המעיין לישב כל זה הוא בדרך רחוק או אפילו יגיע לכלל ישו"ב אטו על זה יכתוב על מרן דלא דק:

Shabbat 67a

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לְאִשָּׁתָא צְמִירְתָּא — לִישְׁקֹל סַכִּינָא דְּכוּלֵּהּ פַּרְזְלָא, וְלֵיזִיל לְהֵיכָא דְּאִיכָּא וַורְדִּינָא, וְלִיקְטַר בֵּיהּ נִירָא בַּרְקָא. יוֹמָא קַמָּא, לִיחְרוֹק בֵּיהּ פּוּרְתָּא וְלֵימָא: ״וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה׳ אֵלָיו וְגוֹ׳״. לִמְחַר, לִיחְרוֹק בֵּיהּ פּוּרְתָּא וְלֵימָא: ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה״. לִמְחַר, לִיחְרוֹק בֵּיהּ פּוּרְתָּא וְלֵימָא: ״וַיַּרְא ה׳ כִּי סָר לִרְאוֹת וְגוֹ׳״. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי, וְלֵימָא: ״וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם וְגוֹ׳״? אֶלָּא לְיוֹמָא קַמָּא, לֵימָא: ״וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה׳ אֵלָיו וְגוֹ׳ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְגוֹ׳״, וְלִמְחַר, לֵימָא: ״וַיַּרְא ה׳ כִּי סָר לִרְאוֹת״, וְלִמְחַר: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אַל תִּקְרַב הֲלֹם״.

Tosafot to Shevuot 15b

אסור להתרפאות בדברי תורה. והדאמר במסכת שבת (דף סז.) לאישתא בת יומא לימא הכי וירא מלאך ה' אליו וגו' סכנתא שאני:

Rosh Sanhedrin 11:4, and see Rif there as well

והא דאמר בשילהי במה אשה (דף סז א) לאישתא צמירתא לימא וירא אליו מלאך ה' וגו' אלמא מותר להתרפאות בדברי תורה. אישתא צמירתא חולה שיש בו סכנה הוא

Ritva to Shevuot 15b

כתוב בתוספות כי מה שאמרו אסור להתרפאות בד"ת דוקא שלא במקום סכנה אבל במקום סכנה מותר, כאותה שאמרו בפרק במה אשה יוצאה (שבת ס"ז א') לאשתא צמירתא נימא וירא מלאך ה' וגומר, ואישתא צמירתא כשעת הסכנה דמיא (ע"ז כ"ח א'), וכן מה שנוהגין לקרוא פסוק ליולדת, ונראה שאין צורך לכך שכל אלו להגן הם.

Chida, Petach Eynayim to Shevuot 15b

ונראה שדעת הריטב"א דלא אסיר אלא בדאיכא מכה אבל כשאין לו מכה אף שיש לו מיחושים או קדחת הם בכלל להגן

Rav Rabinovitch, Yad Peshuta

"כבר הזכרנו לך כמה פעמים שכל מחלוקת שתהיה בין החכמים ואינה תלויה במעשה אלא קביעת סברה בלבד אין מקום לפסוק הלכה כאחד מהם" האיסור ללחוש הוא לכל הדעות. לפיכך פסקו כאן הואיל ופירש כמה חמור הוא ענין

Maharal, Tiferet Yisrael 15

וכן הלוחש על המכה, הוא משתמש בתורה לדבר שהוא הפך לתורה, שתהיה התורה רפואה לגוף. כי התורה היא שכלי, והוא משתמש בתורה לדבר גופני. וזהו הסרה ממעלת התורה השכלית אל ענין גופני שהוא הפך השכלי. וכבר אמרנו כי התורה היא העולם הבא בעצמו, כאשר ידוע למבינים ולחכמים. וכאשר הוא נוטה מן התורה השכלית שהיא עולם הבא, אז הוא נאבד מן העולם הבא. ואלו שני דברים, האחד הקורא בספרים חיצונים, והשני הלוחש על המכה, הם הסרה מן התורה ימין ושמאל. כי הקורא בספרים חיצונים, אינו מחשיב התורה כלל. שאילו היה מחשיב התורה, לא היה קורא בספרים חצונים שאין בהם ממש, והם דברי הבאי. והלוחש על המכה הפך זה, שהוא מחשיב אותה, ולוקח התורה אף לדברים הגופנים לרפאות המכה. והבן הדברים האלו, ואי אפשר לכתוב מזה יותר, כי הדברים אשר רמזנו פה עמוקים מאד.

Limmudei Zechut

Daat Umachshava:

It would appear that if one says Tehillim, and prays with pleading, the Rambam would permit this. However, the custom is to say at the end of Tehillim: In the merit of the Torah, meaning the verses of Tehillim themselves… - this would appear to be forbidden according to the Rambam, and it would be better to say that You should listen to our prayers when we say Tehillim, their words and letters, and not the merit of the Torah, meaning the very Tehillim itself, for it is forbidden to use verses, meaning words and letters, as if they themselves heal, but rather the content of the pleading is permitted. But this needs more investigation (and without this answer, the halachic decidors seem to not hold like the Rambam).

ונראה שאם אומר תהלים ומתפלל בתחנונים גם לרמב"ם שרי, ורק מה שנהגו לומר בסוף בזכות הדברי תורה דהיינו הפסוקים דתהלים גופא נראה שלרמב"ם אסור, ולדידה ראוי לומר שתשמע לקולינו באמירת פסוקי תהלים אלו תיבותיהם ואותיותיהם, ולא זכות התורה דהיינו התהלים גופא שאסור להשתמש בפסוקים דהיינו התיבות והאותיות שלהם להתרפאות ורק בתחנונים שרי ועדיין צ"ב (ובלאו הכי שיטת הפוסקים נראה דלא ס"ל כהרמב"ם).

Support from Meiri to Shevuot 15b

ולי נראה שאין זה אלא כעין תפלה והבטחה שתבא לו ישועה מתוך גודל הצרות כמו שידוע במשל הסנה שהוא רמז לאומה השפלה שהיתה שם בוערת באש צרות המלך ההוא ואיננה כלה בידו

Mishnat Yaakov

ותימא דמבואר כאן דרק לבריא מותר, אבל עבור חולה אסור לקרוא פסוקין ומזמורי תהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות וממזיקין, יעו"ש ברמב"ם ובשו"ע. והרמ"א לא הגיה בזה כלום, ומשמע דס"ל נמי כן, וא"כ איך אנו אומרים פרקי תהילים על החולה, ואח"כ אומרים: יהי רצון מלפניך וגו' בזכות ספר תהילים שקראנו לפניך וגו' בזכות מזמוריו וגו' ותשלח רפואה שלימה לחולי עמך ולחולה פב"פ וגו', הרי לכאורה ד"ז אסור חולה וכנז'. אולי מה שאומרים בזכות מזמוריו וגו', קאי על הרישא שבתפילה שתכפר לנו על כל חטאותינו וגו', דזה בודאי מותר, ומה שאומרים אח"כ: ותשלח רפו"ש, הוא בקשה מיוחדת אגב אמירת התהילים ואגב בקשת כפרת העוונות, וצ"ע.

Avodat HaMelech

זהו מבואר בשבועות ט"ו ב' ובירושלמי הנ"ל כאן משנפגע כאן עד שלא נפגע ומיהו צ"ע לדעת רבנו הא דאמרו בשבת ס"ז לאשתא צמורתא לימא הכי וירא אליו מלאך ה'. והנה התוס' כתבו דהיכא דאיכא סכנתא מותר, ולדברי רבנו על כרחך זה אינו, ומוכרח לומר דג"כ התירו כדי שלא תטרף דעתו עליו וכדלעיל הי"א ואינו משמע כן מתוך הסוגיא.

Shulchan Aruch YD 179:8

הלוחש על המכה או על החולה ורוקק ואח"כ קורא פסוק מן התורה אין לו חלק לעולם הבא ואם אינו רוקק איסורא מיהא איכא ואם יש בו סכנות נפשורת הכל מותר.  הגה: וי"א דכל זה אינו אסור אלא כשקורא הפסוק בלשון הקודש, אבל בלשון לעז, לא. (רש"י בשם רבו וב"י). ומיהו ברוקק טוב ליזהר בכל ענין, בפרט אם מזכירין השם, שאין לו חלק לעולם הבא (כן משמע מהטור לדעת ר"י).