The Model of Rigidity and the Model of Flexibity in Religious Judaism

Prayer: Its Foundation and Its Application in Religious Life

1. Berachot 26b

אִיתְּמַר, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: תְּפִלּוֹת אָבוֹת תִּקְּנוּם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְּנוּם.

2. Rambam, Mitzvat Aseh 5 (and see Hilchot Tefilla 1:1)

הוא שצונו לעבדו, וכבר נכפל זה הצווי פעמים באמרו ועבדתם את ה' אלהיכם, ואמר ואותו תעבודו. ואע"פ שזה הצווי הוא גם כן מהצוויים הכוללים כמו שביארנו בשורש ד', הנה יש בו יחוד אחר שהוא צווי לתפלה. ולשון ספרי ולעבדו זו תפלה…

3. Hasagot HaRamban, Nachmanides’ Critique

ואין נכונה בזה שכבר בארו חכמים בגמרא תפלה דרבנן כמו שאמרו בפ"ג דברכות (דף כ"א) לענין בעל קרי שקורא ק"ש ומברך על המזון לאחריו ואינו מתפלל והעלו הטעם בזה אלא ק"ש וברכת המזון דאורייתא תפלה דרבנן… ונאמר שהיא מצוה לעת הצרות שנאמין שהוא יתברך ויתעלה שומע תפלה והוא המציל מן הצרות בתפלה וזעקה, והבן זה.

4. Ramban on Vayikra 26:11

לא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות, אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים, אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו, לא מפני חשש שמא ימות בידו, אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא, ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר, שכבר נהגו.

5. Rashi on Berachot 60a

ושאין דרכן של בני אדם וכו'. כלומר לא היה להם לעסוק ברפואות אלא לבקש רחמים:

6. Rashi on Kiddushin 82a

טוב שברופאים לגיהנם - אינו ירא מן החולי ומאכלו מאכל בריאים ואינו משבר לבו למקום

7. Rashi on Pesachim 56a

ששה דברים עשה חזקיה המלך, על שלשה הודו לו, ועל שלשה לא הודו לו...גנז ספר רפואות, והודו לו… שגנז ספר רפואות לפי שלא היה לבם נכנע על חולים אלא מתרפאין מיד:

8. Rashi on Sanhedrin 17b

ותניא כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה ... רופא … למול תינוקות:

9. Rambam Commentary to the Mishnah Pesachim 4:9

This Mishnah is not related to the law, but I see fit to explain it for because there is benefit in it. This "Book of Healing" was a book that had healing practices which the Torah does not permit to use as healing [such as idolatrous practices and astrology]... I have explained this matter at length because of the other explanations that I have heard, even explained to me, that Solomon authored a book of medical remedies so that an individual who fell ill could consult his work and, by following his medical advice, become well, and when Hezekiah saw that people did not rely on God and instead followed the prescriptions in the book, he removed it from circulation. Do you hear the nonsense [of this explanation] of the matter, and how mistaken it is? It ascribes a degree of foolishness to Hezekiah (and to the Sages who supported his efforts) that we would impute only to the basest rabble! According to their superficial and mistaken imagining, if a hungry man assuages his hunger with bread and thus overcomes the “sickness of hunger,” shall we say of him that he has thereby forsaken his trust and belief in God? Even fools can tell them that just as I thank God at the time of eating for having provided sustenance and allowed me to remove my hunger and to survive, so is He thanked for having provided the medical remedy that heals me. I would not even have bothered addressing this issue if not for the fact that so many people are mistaken about its interpretation.

(ט) ששה דברים עשה חזקיהו המלך על שלשה כו': זאת ההלכה היא תוספתא אבל ראיתי לפרשה לפי שיש בה תועלת. ספר רפואות היה ספר שהיה ענינו להתרפאות בדברים שלא התירה תורה להתרפאות בהן…  ואני הרביתי לך דברי בזה הענין לפי ששמעתי וכן פרשו לי הענין כי שלמה חבר ספר רפואות כשיחלה שום אדם או יקרנו שום חולי מן החולים היה מתכוין לאותו הספר והיה עושה כמ"ש בספר והיה מתרפא וכאשר ראה חזקיה כי בני אדם לא היו סומכין על הש"י הסיר אותו וגנזו. ואתה שמע הפסד זה המאמר ומה שיש בו מן השגיונות?! איך יחסו לחזקיהו מן האולת מה שאין ראוי ליחס כמותו לרעועי ההמון, וכמו כן לסיעתו שהודו לו?! ולפי דעתם הקל והמשובש האדם כשירעב וילך אל הלחם ויאכל ממנו בלי ספק שיבריא מאותו חולי החזק חולי הרעב א"כ כבר נואש ולא ישען באלהיו נאמר להם הוי השוטים כאשר נודה לשם בעת האכילה שהמציא לי מה שישביע אותי ויסיר רעבתנותי ואחיה ואתקיים כן אודה לו שהמציא לי רפואה ירפא חליי כשאתרפא ממנו ולא הייתי צריך להקשות על זה הענין הגרוע לולא שהיה מפורסם

10. Rabbi David Abudarham, 14th century, 

The reason women are exempt from time-bound commandments is because women are subservient to their husbands to do what he needs. And if she were to be obligated in mitzvot that are time-bound, it is possible that there are times in doing a mitzvah, her husband will command her to do something. And if she performs mitzvot of God and leaves aside her husband’s command, woe to her because of her husband! And if she performs her husband’s command and leaves aside the mitzvot of the God, woe to her because of her Creator!  Thus, God exempted her from his commandments, in order to ensure peace with her husband. So great is this that we find that the Ineffable Name, written in holiness and purity, is erased in water, in order to place peace between man and wife.

והטעם שנפטרוּ הנשים מהמִצוֹת עשה שהזמן גרמא, לפי שהאשה משוּעבדת לבעלה לעשות צרכיו. ואם היתה מחוייבת במצות עשה שהזמן גרמא, אפשר שבשעת עשיית המצוה, יצוה אותה הבעל לעשות מצותו. ואם תעשה מצוַת הבורא ותניח מצותו, אוי לה מבעלה! ואם תעשה מצותו ותניח מצוַת הבורא, אוי לה מיוצרה! לפיכך פטרהּ הבורא ממצותיו, כדי להיות לה שלום עם בעלה. וגדולה מזו מצאנו שהשם הגדול הנכתב בקדושה ובטהרה נמחה על המים, כדי להטיל שלום בין איש לאשתו.

11. Rachel Biale, Women and Jewish Law, 18

The rivalry between God and husband over female obedience is not merely a picturesque way of explaining the exemption of women from certain mitzvot. Indeed it seems to underscore a profound point, though I am not sure it was one intended by the author of Sefer Abudarham. The halakhic and religious position of women is strained by a tension between two views of women. God, in the "rivalry" of our text, holds a fundamental theological and ethical position which recognizes no stratification of human beings, no inferiority of women to men. All persons are of equal value, spiritually and morally, and all human life is equally sanctified. On the other hand, the husband represents an attitude grounded in daily life and social reality, where there are distinctions of religion, class, learning, and of course gender. Women are inferior to men in economic power, social standing, legal rights, and religious role and importance. While in ultimate moral and spiritual terms a woman's life is equal to a man's, her concrete, day-to-day life is marked by subservience to men. This tension appears in Genesis in the two creation myths. In one account woman is created equally with man "in God's image," and in the other account is created to meet man's needs.

12. R. Joel B. Wolowelsky, Women, Jewish Law, and Modernity, 20

Extending this analysis, we should expect to find two Eves paralleling the two Adams, Eve the first was created as a full partner with Adam the first - “male and female He created them” - and shares his legitimate urge to control nature, to know and understand. And Eve the second also searches for membership in her masorah community. [People] are mistaken in thinking that there is only one Massora and one Massora community: the community of the fathers. It is not true. We have two massorot, two traditions, two communities, two shalshalot ha-kabbala - the massora community of the fathers and that of the mothers.   The male masorah is that of discipline of thought as well as discipline of action. The female masorah is the appreciation of the presence of the Almighty. The fathers taught generations how to observe the Shabbat; mothers taught generations how to greet the Shabbat and how to enjoy her twenty-four-hour presence.   Of course, these too are pure types; everyone is expected to both know the laws of Shabbat and appreciate its presence. The “dialectical halakhah” demands that here too people move back and forth between two approaches to the world,   Those for whom egalitarianism is the sole motivating force in their lives are focused only on the Eve-the-first existence. Those who reject in toto the demands of contemporary women do not appreciate the necessity of everyone living with the tension of two types of masorah communities. They all forfeit the creativity that comes with full allegiance to our dialectical existence.

13. Rabbanit Chana Henkin, “Einah Metzuvah v’Osah in a Post-Modern World,” http://www.nishmat.co.il/lesson/29/

Let me return to the relationship between einah metzuvah v’osah and post-modernism, and the contemporary infusion into Judaism of religious vibrancy by women. When the post-modernist engages in prayer or ritual, he puts a premium on his own inclination and spirit. The advantages, from the Jewish point of view, lie in the spontaneity and genuineness of the activity, while the dangers lie in the ease of passage from distaste for rote performance of religious obligations, to distaste for religious obligations themselves. Thus the two models — einah metzuvah v’osah, on the one hand, and metzuveh v’oseh, on the other hand — complement each other. Einah Metzuvah v’Osah gives us freedom, spontaneity and meaning. Metzuveh v’Oseh ensures that we are worshipping God, not ourselves. By the nature of their role in Judaism, women partake of both. Perhaps, in addition to infusing Jewish life with a vital energy and religious excitement, women might give over to men a thirst for religious spontaneity, eino metzuveh v’oseh, some uncommanded religious initiative, with which to enrich their metzuveh v’oseh.

Rabbi Soloveitchik

The religious experience is not the primary gesture. It is only secondary. The point of departure must never be the internal subjective experience, no matter how redemptive it is, no matter how colorful it is, no matter how therapeutic it is, no matter how substantial its impact upon the total personality of man…   We can never determine what is a religious experience in contradistinction to a hedonic mundane experience. We know of many hedonic emotions which are provided with enormous power, which are hypnotic, and, at first glance, redemptive…   Yahadus expected the religious experience to follow the religious act. The great romance follows the divine discipline. Not the reverse. Moshe said that if one fulfills the mitzvah of Tzitzis, a glance at the purple thread will produce in him, perhaps, the experience of infinity. If one proceeds from action to experience, the blue color of Techeiles will remind him of the mystery of existence and our link with God.

Rabbi Aharon Lichtenstein

The Ramban's conclusion is forceful and unmistakable: When God is pleased with a person's conduct, he has no need of physicians. The Ramban's approach so disturbed Rav Chayim Soloveitchik that he was inclined to believe that the offending words were not the work of the Ramban at all, but rather an interpolation by a later copyist! Rav Chayim's far-reaching claim lacks a textual and historic basis, and I personally cannot accept it. Clearly, however, the tradition that informs Rav Chayim’s words is the central one in Judaism. ...This activist approach regarding medicine parallels the activist Jewish approach with respect to spiritual endeavors. In Christian theology there is a time-honored tradition-rooted in the words of Paul and transmitted by Augustine, Luther and others—that sees human redemption as being dictated solely from Above. In Luther's formulation, any human attempt to achieve spiritual or ethical perfection is a grave error, for it bespeaks arrogance. Man, in his view, is a despicable creature who cannot achieve redemption except through divine intervention. Rather, a person can only wait passively for grace, just as a woman (according to his metaphor) waits for conception to occur after the seed has been implanted in her. The Halakha, in glaring contrast, is founded on the touchstone of free will, on the principle that human effort constitutes the essential component of spirituality.

Sources From Rav Kook on Atheism and Non-Belief

Collected Sources on Rav Kook's View of Atheism

Shemoneh Kevatzim 2:120
Regarding the supernal Divine truth, there is no difference between that of the image of faith and that of heresy – both do not give the [full] truth. For whatever idea a person attains by way of positive assertion, has to be put as a negative assertion within the truth of God. Rather, faith brings us closer to the truth, and heresy to falsehood, and automatically the good and bad are drawn from these opposites, “the righteous will walk in them and the sinners will stumble in them.” And the entire world, with all of its material and spiritual values, everything is from our perspective, and for our perspective the truth is revealed in faith and it is the source of good, and the falsehood in heresy, and it is the source of evil. But, from the perspective of the Or Ein Sof everything is equal, even heresy is a revelation of the strength of life, that the light of essential life is clothed within it, and because of that the spiritual heroes might receive from it very good sparks, and transform its bitterness to sweetness.

Igrot HaReiyah 1:50
We must not be afraid of all the polemics of atheism, but rather rejoice in our ability to demonstrate that these very tendencies, which seem so pernicious and contradictory to faith and religion, in fact bring the world closer to the "House of the God of Jacob" (Isaiah 2:3), Who is lofty and exalted. All intelligent denials relate only to the imaginary aspect which in human nature adheres to feelings of faith, and this imaginary side must be destroyed, but the good things that it engenders in the world must be preserved. Clear, cogent concepts, free of illusion, may be found only in the profound plan of pure divine unity, which is the fundamental source of Israel.

Orot Haemunah p25

There is disbelief which is accounted belief, and belief which is accounted disbelief. How so? A man admits that Torah is from heaven, but the "heavens" he pictures are so strange that nothing of true belief remains. And how might disbelief be considered admission? A man denies that Torah is from heaven, but his disbelief is based only on the conception of "heaven" which is to be found in minds filled with rubbishy, nonsensical thoughts, while he maintains that Torah must be from a higher source... This denial is considered as admission ... "Torah from heaven" is an example of all beliefs, general and specific.

Igrot HaReiyah 1:20

Though it is a certain prohibition and a festering sore for one to even cast a doubt concerning the truth of the content of our perfect Faith, nevertheless we do not find our Sages adjudging such individuals as atheists or apikorsim. Only one who definitely denies, that is, who decides that the very opposite of our faith is true, is included in this category. A categorical denial cannot possibly emanate from any Israelite who is not outright sinful and consciously distorting the truth. For the most that irreligion can do is to sow doubt in people of weak conviction. Therefore, one who arrogantly denies without mental reservations is sinful beyond question. This is clear: whoever is aware that even extreme irreligion, if it is honest, can at most stake itself in a position of doubt, and this only as a result of absence of knowledge, weakness of sensibility, and want of guidance—will certainly on due reflection of this, become more perfect in his own faith and more richly endowed with true piety. The more such an individual will attach himself to men of learning, to true seekers after God, the more will he progress in his attainment of a firm faith that will be rooted in knowledge and wisdom.

Lenevuchei HaDor 26

There is no heretic, from any nation or tongue, quite like the Jewish heretic, who is so compelled, in consequence of his heresy, to falsify his national history, to acquire a falsified picture of the characteristics of his nation, and along with that to envelope it in much shame, to rob it of its honor and its glory in a nationalistic sense. The Jewish heretic, he can’t just do whatever he does based on views that are imperfect intellectual concepts, but he needs to [act further to] be greatly blemished and be very defective in his soul. He has to be completely lacking true nationalist sensitivity, as well as true moral sensitivity which dwells in any pure heart that seeks truth. However, psychological defects can come from different causes, and it’s possible that a destructive physical and psychological situation brings a man to such a distorted viewpoint, that he can never be a believer in his lifetime, and (cf. Deuteronomy 28:34) “he will be driven mad, from what his eyes see.”

…

Atheism is a sickness, a very evil and very dangerous one, to the world in general and to our nation specifically. When we contemplate its natural purpose, as to why it has been set within a portion of the human species and therefore in a portion of the Jewish nation as well, we recognize that since, with every positive assertion - despite having latent truths - the imagination does what it does, and pollutes it with conceptual errors (especially when many generations pass by without strong investigative work in the fields of [philosophical] ideas), those very lofty and pure ideas would of course become wrapped in the robes of immaturity, and manifest in a wild fashion in people’s hearts. Therefore, who is it, indeed, who brings the human species in general, and our nation specifically, to apply itself to cleanse the spiritual ideas, to establish them in their purity? Only the atheists! It is true that they themselves have not properly acquired the positive assertions, but this deficiency is actually the very thing that causes them to lack the [polluting] shadows of the imagination that had accumulated [over time] for the believers. Therefore, they cause pain to the hearts of believers through their ridicule and mockery, which, in turn, motivates [the believers] to figure out for themselves, and gain clarity from their inner apprehension, to provide answers for others as well. Because of this inclination, of the desire to cover up the shame, matters (cf. Daniel 12:10) “will be purified, and refined” will be the ideas, and the clouds of the imagination will scatter because of the light of truth, and even the deniers will discover after this [process] purified positive assertions. The great power of truth will force them to submit to them.

This is the essence of the tolerance that comes from the all-encompassing nature of knowledge of God and perfect faith, through the soul’s knowledge, that (Proverbs 16:4) “God has made everything for its own purpose.” Then, a person cannot be bothered overly much even when he sees “foxes leaving the room of the Holy of Holies,” and his heart won’t tremble from the pandemonium of the crowds of Rome traveling noisily, for he will understand and recognize [how] to extract from anything its desired purpose. “Immediately each [angel] was moved to love him [Moses] and gave him something... Even the Angel of Death gave him something, as it says, (Song of Songs 1:3) ‘Therefore the maidens love you,’ don’t read ‘maidens’ (alamot) but ‘over death’ (al moti).” Even that which causes waste and destruction can be given purpose by someone who is enlightened as to its value and its objective, and readies himself and others to make use of matters which can seem dangerous, to enlighten and to improve for the success of the individual and the collective.

Lenevuchei HaDor 29

The existence of atheism is something so contemptible that any wise-hearted person, of a settled mind, can rationally recognize its impetuousness, and many top scholars in the world, known in the field of open-minded scholarship, have found it appropriate to wage war against the scourge that is atheism. This is because for a genuine great thinker, it is precisely through free inquiry, with absolutely no limits to one’s thought, that one will recognize the power of the holiness of faith and its truth. But whence does this seed of rebellion spring? From what source does it draw the strength to be so terribly shameless in the world? It is because man is designed for great perfection, to actualize everything latent in his spirit, to become filled with wisdom and fully-developed in all authentic holy feelings, and then, when he achieves this lofty station, faith in its normal perception, which is the way we perceive it now, no longer becomes necessary for him at all. For lofty truths would be before him, revealed and known, like simple feelings and first thoughts. Therefore, placed deep in his nature is an inclination to rise from the prison of the required stage of the need for [external] faith. However, fortunate is the man that is so elevated in his station that the true divine light is revealed to him in his subjective perception! And, (Ezekiel 18:6) “He does not eat on the mountains” - [as the Talmud interprets,] this refers to those who do not receive sustenance by the merits of their forefathers [but rather their own merits]. But woe, woe to him, to the one who eats [the fruit] before it is ripe, to he “who has not developed enough,” and has breached the line, to unyoke himself from the force of faith; how greatly he has corrupted his soul, how much he will cause damage and destruction to the world!

However, even those special wise-hearted individuals, who (Exodus 19:22) “approach toward God,” even though they have already achieved such a lofty level, that they already recognize all the divine truths that are hidden in the light of faith, with a deep and large perception within their powerful minds, nevertheless - it should be counted as righteousness that the idea and feeling of faith should continue to be fixed in their hearts, for it adds light within the soul and raises a person to the level of objective perception. For so long as “he leans heavily only on his own reason,” ultimately he is just an individual, and his vision is only according to his soul and the level of his perception. However, once he achieves a recognition based on reason, he can combine this recognition with the one based on faith, and he gains the all-encompassing [perspective], and [he recognizes] the great strength of truth and morality which is in worldly knowledge, but that at its loftiest level it returns to faith, since it is absolutely impossible for man to perceive the power of unadulterated divinity; if so, the clear Truth cannot become deeply engraved [in the heart] without its fusion with the force of faith, which encompasses all spiritual visions in the same way as they are known to their Creator Whose seal is Truth. It is only then that he will be crowned in the light of Truth from all its perspectives.

Pilpul vs Halacha in David's "Sin" That Killed Uzza

 1. Sotah 35b:

דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר (תהלים קיט, נד) זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי

Rava taught: For what reason was David punished with Uzzah’s death? He was punished because he called matters of Torah: Songs, as it is stated: “Your statutes have been my songs in the house of my pilgrimage” (Psalms 119:54).

אמר לו הקב"ה ד"ת שכתוב בהן (משלי כג, ה) התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו דכתיב (במדבר ז, ט) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו' ואיהו אתייה בעגלתא

דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר (תהלים קיט, נד) זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי

Rava taught: For what reason was David punished with Uzzah’s death? He was punished because he called matters of Torah: Songs, as it is stated: “Your statutes have been my songs in the house of my pilgrimage” (Psalms 119:54).

אמר לו הקב"ה ד"ת שכתוב בהן (משלי כג, ה) התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו דכתיב (במדבר ז, ט) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו' ואיהו אתייה בעגלתא

The Holy One, Blessed be He, said to him: Matters of Torah are so difficult and demanding that it is written: “Will you set your eyes upon it? It is gone” (Proverbs 23:5), i.e., one whose eyes stray from the Torah even for a moment will forget it, and you call them songs? For this reason I will cause you to stumble in a matter that even schoolchildren know, as it is written with regard to the wagons brought to the Tabernacle: “And to the descendants of Kohath he did not give, because the service of the holy things belongs to them; they carry them upon their shoulders” (Numbers 7:9). And although the Ark clearly must be carried on people’s shoulders, David erred and brought it in a wagon.

2. Rambam Klei Hamikdash 2:12

בְּעֵת שֶׁמּוֹלִיכִין אֶת הָאָרוֹן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵין מוֹלִיכִין אוֹתוֹ לֹא עַל הַבְּהֵמָה וְלֹא עַל הָעֲגָלוֹת אֶלָּא מִצְוָה לְנָטְלוֹ עַל הַכָּתֵף. וּלְפִי שֶׁשָּׁכַח דָּוִד וּנְשָׂאוֹ עַל הָעֲגָלָה נִפְרַץ פֶּרֶץ בְּעֻזָּא. אֶלָּא מִצְוָה לְנָשְׂאוֹ עַל הַכָּתֵף שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז ט) "כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ":

Radvaz וא"ת האיך טעה דוד טעות כזה. דזיל קרי בי' רב הוא, ועוד שבפרשת יהושע כאשר עברו את הירדן כתיב עשר פעמים נושאי ארון ברית ה'. וי"ל דטעה לומר שבזמן שישאו אותו בני אדם, לא ישאו אותו אלא על הכתף. אבל לא שיהיה מצוה בבני אדם. לפיכך בחר לישא אותו על עגלה חדשה כדי להרחיק בני אדם מן הארון ולא יגעו בו בשעת המשא מב) ולא נענש עוזה אלא מפני שאחז בארון, כי לא ידע שהארון נושא את נושאיו. וסו"ס טעות היה. דיותר כבוד והדר הוא לארון שינשא על כתפות הכהנים ואם אין שם כהנים על הלוים כאשר הי' במדבר ממה שינשא ע"ג בהמה, וכ"ת כדי שלא יגעו בארון, הרי הבדים היו נושאים, ומשום כבוד אמרו מג) כשהם נושאים יהי' פנים כנגד פנים ואחוריהם לחוץ.

3. Ben Yehoyada : מִפְּנֵי מַה נֶּעֱנַשׁ דָּוִד? מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא לְדִבְרֵי תּוֹרָה, 'זְמִירוֹת'. קשא איך סלקא דעתיה לקרותם זמירות? ונראה לי בעסק התורה יש שני מיני תועלת האחת הוא שעל ידי למודו ידע איך יעבוד את השם יתברך ואת הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה. והשניה שעל ידי עסק התורה מזמר עריצים ומכרית חוחים וקוצים הסובבים שושנה העליונה כי לכן התורה נקראת חרב דכתיב רוֹמְמוֹת אֵ־ל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם (תהלים קמט, ו) ודוד המלך ע"ה אמר זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ (תהילים קיט, נד) כונתו על זה התועלת.

וקפיד עליה רחמנא כי עסק התורה יש בו תועלת אחרת גדולה יותר שיוכל האדם לכוין הלכה למעשה ולא יכשל בדבר איסור ואיך אתה לא זכרת אלא רק תועלת זו של זימור עריצים! וזהו דברי תורה שכתוב בהם הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ (משלי כג, ה) כלומר שצריך לה האדם מאד לענין מעשה שידע האסור והמותר ואם לא יעסוק בה יכשל בכמה איסורין ולא ידע לקיים המצות, אתה קורא אותם זמירות? כאלו אין בהם אלא רק תועלת זו של זימור עריצים בלבד!

ובזה דרשתי בס"ד במקום אחר מה שאמרו בגמרא בכמה דוכתי 'גמרא גמור זמרתא תהא' פירוש אפילו אינו יוצא בזה לימוד להלכה למעשה עם כל זה זמרתא תהא, יש בזה תועלת לזמר עריצים!

Rav Schachter:

Just a few days ago there was a long article in the New York Times about Rav Chaim Kanievsky and the COVID situation in Eretz Yisroel. I was very saddened to read the statistic that although the Chareidim make up only 12% of the Jewish population in Eretz Yisroel, 28% of those infected with COVID were from the Chareidi circle. What a tragedy! More than twice as much as it should have been...

Halacha tells us that even if there is a sfeik sfeika, a very slight risk, of sakonah, still that slight safeik is sufficient to be docheh Shabbos and Yom Kippur and most of the mitzvos of the Torah. So the question begs itself, how could it possibly be that the number of infections in the Chareidi community due to COVID is twice as high as what it should have been, proportionally?

My impression is that part of the explanation is a result of the derech ha'limud adopted in many of the yeshivas. There is a big emphasis on pilpul, sevoros, chakiros, and ha'veh a'minas in the Gemarah. The Gemarah considers the highest level of learning to be one who learns l'asukei sh'meitza aliba d'hilchosa - to reach a final conclusion as to what the halacha is. When I was a student in the Yeshiva, one of the talmidim asked a rebbe after we learned a whole piece of Gemarah that was relevant to halacha l'meisa - halachic practice, "so how do we pasken?" The rebbe, who was a European, responded in Yiddish, "call up the Agudas Harabonim and ask them". In the Lithuanian yeshivas in Europe learning halacha l'meisa was frowned upon. They misinterpreted the idea of learning Torah l'shmo to mean that one should not focus his learning arriving at a conclusion as to what the halacha is. It is well known that the Chazon Ish worked hard to correct this misunderstanding and influence the yeshivas to concentrate more on halacha l'maaseh.

Many students in the yeshivas today are trained to raise all logical possibilities about the halacha - maybe it's like this and maybe it's like that; on the one hand and on the other hand, etc.. Rav Avigdor Nevenzal pointed out that the Malbim (in his commentary on Mishlei 1:7) understands that "אויל" is a specific type of a fool who is always raising questions and doubts, that maybe it's like this and maybe it's like that...

This entire attitude that many otherwise very observant Jews have to totally ignore the recommendations of the medical community regarding the risks of COVID is in total contradiction to the Jewish tradition of psak halacha. The religious Jews always placed more value on human life than doctors did.

The Beis Ha'Levi explains that when the Jewish people responded, "כל אשר־דבר ה' נעשה ונשמע" (Shemos 24:7) at Har Sinai, na'aseh meant that we committed ourselves to observe the mitzvos, and nishmah meant that we committed ourselves to learn Torah. What does it mean to learn Torah? The Chumash tells us "ולמדתם אתם ושמרתם לעשתם" - "you should learn them (the 613 mitzvos) and observe them." It is for this reason that the Rambam authored the Sefer Ha'mitzvos as an introduction to the Mishnah Torah. At the beginning of each section in Mishnah Torah, he gives you a list of the mitzvos that will be covered in this section. By the time you complete the entire Mishnah Torah you have covered all of the 613 mitzvos.

The basic mitzvah of talmud Torah is to be familiar with all of the 613 mitzvos and all of their details. Answering a question Rav Akiva Eiger has on a Tosofos is comparable to eating the icing on a second piece of cake as part of dessert. The primary goal and focus of limud ha'Torah is to know halacha l'maaseh how to keep all the mitzvos ha'Torah. In my opinion much of the tragedy of the high infection rate among the Chareidi population is due to the faulty derech ha'limud which eschews focusing on the correct thing to do halacha l'maaseh, and instead focuses on pilpul and ha'veh a'minas.

Let us all return to the traditional style of learning that was practiced for so many centuries and merit the promise of the Torah, "וחי בהם" ולא שימות בהם.

Maaseh Rokeach:

ונראה פשוט משום דקרא כתיב שכשראה עוזה ששמטו הבקר והארון היה מתנודד אחז בו שלא יפול ח"ו וזה גרם דוד ע"י שנשאו בעגלה ואף שעוזה חטא מ"מ זכותו של דוד היה לו לעמוד בזה אלא ודאי שלא נענש אלא על ידו ופשוט הוא:

Maaseh Lemelech:

מצוה לנטלו על הכתף ולפי ששכח דוד ונשאו על העגלה נפרץ פרץ בעוזא. הנה רבינו בס' המצות כ' דזה רק במדבר וכשיכנסו לארץ ניתן המצוה לכהנים ולכן לא שייך הלאו דולא יעבוד עוד הלוי אחר נ' שנה כיון דאין המצוה עליהם בכתף כדאיתא בחולין דף כ"ו אבל הרמב"ן דעתו דהמצוה לא נשתנה כלל רק הוא בין בכהנים בין בלוים ונראה דבזה הוא דטעה דוד כי הנה חשב אחרי כי הלאו דלא יעבוד עוד האמור בלוים אינה לדודות יען דאין המצוה בכתף טעה שגם בכהנים אין המצוה בכתף רק בטלה לגמרי המצוה ומוליכין בעגלה וכמו שאנו צריכין ע"כ לומר בשולחן ומזבח הזהב שהוי בהן ג"כ בדים לשאת אותן אפ"ה בטלה כשנבנה מקדש מדלא הזכירו רבינו רק אח"כ כשראה שפרץ ד' בעוזא הוליכו בלוים ובכתף יען דאף דהלאו בטל המעשה דנשיאת בכתף לא בטלה ונוהג בין בכהנים בין בלוים לרמב"ן ולדעת רבינו רק בכהנים:

Sources on Amalek

 Amalek

1.Shemot 17:14-16

{יד} ויאמר יהוה אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים: 

{טו} ויבן משה מזבח ויקרא שמו יהוה  נסי: 

{טז} ויאמר כי יד על כס יה מלחמה ליהוה בעמלק מדר דר:

2. Devarim 25:17-19

{יז} זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים: 

{יח} אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים: 

{יט} והיה בהניח יהוה אלהיך  לך מכל איביך מסביב בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח: 

3.Shemuel I 15:1-5  

{א} ויאמר שמואל אל שאול אתי שלח יהוה למשחך למלך על עמו על ישראל ועתה שמע לקול דברי יהוה:  {ב} כה אמר יהוה צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלתו ממצרים:  {ג} עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד אשה מעלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור:  {ד} וישמע שאול את העם... {ה} ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל:

1 And Samuel said unto Saul: 'The LORD sent me to anoint thee to be king over His people, over Israel; now therefore hearken thou unto the voice of the words of the LORD.2 Thus saith the LORD of hosts: I remember that which Amalek did to Israel, how he set himself against him in the way, when he came up out of Egypt. 3 Now go and smite Amalek, and utterly destroy all that they have, and spare them not; but slay both man and woman, infant and suckling, ox and sheep, camel and ass.' 4 And Saul summoned the people... 5 And Saul came to the city of Amalek, and lay in wait in the valley.

When Torah Perturbs

4. Rav Lichtenstein, “In His Faith” I

“What we need to do is not to instill morality less, but yirat Shamayim more.

I recall in my late adolescence there were certain problems which perturbed me, the way they perturb many others. At the time, I resolved them all in one fell swoop. I had just read Rav Zevin’s book, Ishim Ve-shitot. In his essay on Rav Chayim Soloveitchik, he deals not only with his methodological development, but also with his personality and gemilut chasadim (acts of kindness). He recounted that Reb Chayim used to check every morning if some unfortunate woman had placed an infant waif on his doorstep during the course of the night. (In Brisk, it used to happen at times that a woman would give birth illegitimately and leave her infant in the hands of Reb Chayim.) As I read the stories about Reb Chayim’s extraordinary kindness, I said to myself: Do I approach this level of gemilut chasadim? I don’t even dream of it! In terms of moral sensibility, concern for human beings and sensitivity to human suffering, I am nothing compared to Reb Chayim. Yet despit his moral sensitivity, he managed to live, and live deeply, with the totality of Halakha – including the commands to destroy the Seven Nations, Amalek and all the other things which bother me. How? The answer, I thought, was obvious. It is not that his moral sensitivity was less, but his yirat shamayim, his emuna, was so much more. The thing to do, then, is not to try to neutralize or de-emphasize the moral element, but rather to deepen and increase the element of yirat Shamayim, of emuna and bittachon.

I have subsequently thought of that experience on many occasions. I recall once hearing someone, regarded as a philosopher of sorts, raise moral criticisms of various halakhic practices. When asked about these criticisms, I said, “I know that particular person. He doesn’t look for a foundling on his doorstep every morning.”

Did Chazal have an Issue With the Commandment?

5. Mishnah Yadayim 4:4

בו ביום בא יהודה גר עמוני ועמד לפניהן בבית המדרש. אמר להם, מה אני לבוא בקהל. אמר לו רבן גמליאל, אסור אתה. אמר לו רבי יהושע, מתר אתה. אמר לו רבן גמליאל, הכתוב אומר (דברים כג), לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי וגו' {ט}. אמר לו רבי יהושע, וכי עמונים ומואבים במקומן הן, כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האמות, שנאמר (ישעיה י), ואסיר גבלות עמים ועתודותיהם שושתי ואוריד כביר יושבים. אמר לו רבן גמליאל, הכתוב אומר (ירמיה מט), ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון, וכבר חזרו. אמר לו רבי יהושע, הכתוב אומר (עמוס ט), ושבתי את שבות עמי ישראל (ויהודה), ועדין לא שבו. התירוהו לבוא בקהל:

6. Yoma 22b

וירב בנחל אמר ר' מני על עסקי נחל בשעה שאמר לו הקב''ה לשאול {שמואל א טו-ג} לך והכית את עמלק אמר ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה ואם אדם חטא בהמה מה חטאה ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו יצאה בת קול ואמרה לו {קהלת ז-טז} אל תהי צדיק הרבה

When Does the Commandment Apply? Who is Obligated?

7. Rambam Hilchot Malachim 5:4-5

 מצות עשה להחרים שבעה עממין שנאמר החרם תחרימם. וכל שבא לידו אחד מהן ולא הרגו עובר בלא תעשה שנאמר לא תחיה כל נשמה. וכבר אבד זכרם: 

 וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק. שנאמר תמחה את זכר עמלק. ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו. כדי לעורר איבתו. שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק. מפי השמועה למדו זכור בפה לא תשכח בלב. שאסור לשכוח איבתו ושנאתו:

8. Smag, Lo Taaseh, 226 

 "כשם שנמחה שבעת עממים כך נצטוו ישראל למחות את זכר עמלק שנ' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח . . מצוה זו אינה נוהגת אלא לימות המשיח לאחר כיבוש הארץ שנאמר והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויבך וגו' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים"

9. R' Elazar M'mitz, Rabbeinu Tam's Student, Sefer Yereim, #435 

"למחות זכר עמלק. כתוב בפ' כי תצא והיה בהניח ה"א לך מכל אויביך מסביב תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח ותניא בסנהדרין בפ' כהן גדול [כ' ב'] ר"י אומר ג' מצוות שנצטוו בכניסתן לארץ ישראל להעמיד להם מלך, להכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה איני יודע איזו תחילה כשהוא אומר כי יד על כס יה הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה שאין כסא אלא מלך שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך. למדנו מכאן שמצוה למחות זכר עמלק על המלך מוטלת ולא על שאר ישראל וכה פירוש המקרא כי יד על כס יה דהיינו מלכות אז תתקיים מלחמה לה' בעמלק" 

Ramban, Beshalach, 17:15-16

כתוב זאת זכרון בספר. אמר רבי אברהם כי הוא ספר נודע, והוא ''ספר מלחמות ה''' (במדבר כא יד), וכתוב בו המלחמות שעשה השם בעבור יראיו, ויתכן שהיה מימות אברהם. ואין בדבריו אלה רק תואנה. והנכון בעיני, כי ''בספר'' ירמוז לספר התורה, כענין שכתוב (דברים לא כו) לקוח את ספר התורה הזה, יאמר כתוב זאת בספר תורתי שיזכרו בני ישראל מה שעשה עמלק, כי מחה אמחה את זכרו ונתתי נקמתי בו ביד עמי ישראל. וזו היא המצוה שכתוב לנו במשנה תורה (דברים כה יז) זכור את אשר עשה לך עמלק. ואמר ושים באזני יהושע, לצוותו להזכיר לישראל את כל התלאה אשר באה להם על ידו, כי הוא היודע ועד, וירמוז כי אחרי שיירשו הארץ ימחו אותו, כי מצוה עליהם תחלה להכרית שבעת הגוים וינחלו הארץ, זהו שנאמר שם (כה יט) והיה בהניח ה' אלהיך לך וגו', ואם היה בימי יהושע בן נון כן, היה מזהירם למחות אותו, אבל נשאר הארץ לרשתה בימיו הרבה מאד (יהושע יג א), ולא הגיע זמנה עד מלוך שאול:

...ויש מפרשים כי כאשר תהיה יד על כסא ה' תהיה מלחמה לה' בעמלק, וכן תהיה מדור לדור. והענין, כי כאשר יהיה מלך בישראל יושב על כסא ה' ילחם בעמלק, והוא רמז לשאול המלך הראשון, וכן מדר דר, לאמר כי כל מלך בישראל חייב להלחם בהם עד שימחו. וגם זה מדרש הגמרא שאמרו (סנהדרין כ:) כשהוא אומר כייד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר, הרי להעמיד עליהם מלך תחלה, ואין כס יה אלא מלך, שנאמר (דהי''א כט כג) וישב שלמה, כדאיתא בפרק כהן גדול (סנהדרין כ:). ועל דרך הפשט נכון הוא:ועל דרך האמת, כי היד אשר על כסא יה, והיא מלחמה לה', הויה בעמלק מדר דר, כי מדת הדין של מעלה תהיה בו למחותו לעולם מדור דור. ומדרש חכמים (תנחומא תצא טו) בשם המלא ובכסא השלם ירמוז לזה:וטעם העונש שנענש עמלק יותר מכל העמים, בעבור כי כל העמים שמעו וירגזון (לעיל טו יד), ופלשת אדום ומואב ויושבי כנען נמוגו (שם) מפני פחד ה' ומהדר גאונו, ועמלק בא ממרחק כמתגבר על השם, ולכך אמר בו ולא ירא אלהים (דברים כה יח), ועוד כי הוא נין עשו וקרוב לנו, עובר מתעבר על ריב לא לו:

Was the Rambam Bothered By the Commandment?

Or, What if Amalek Decided to be Good?

11. Rambam Hilchot issurei Biah 12:17

כל העכו''ם כולם כשיתגיירו ויקבלו עליהן כל המצות שבתורה והעבדים כשישתחררו הרי הן כישראל לכל דבר שנאמר הקהל חוקה אחת יהיה לכם ומותרין להכנס בקהל י''י מיד. והוא שישא הגר או המשוחרר בת ישראל וישא הישראלי גיורת ומשוחררת. חוץ מד' עממין בלבד והם עמון ומואב ומצרים ואדום שהאומות האלו כשיתגייר אחד מהן הרי הוא כישראל לכל דבר אלא לענין ביאה בקהל: 

12. Rambam Hilchot Malachim 6:1

אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה. שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס...

War, neither a milchemet hareshut or a milchemet mitzvah, should not be waged against anyone until they are offered the opportunity of peace as Deuteronomy 20:10 states: 'When you approach a city to wage war against it, you should propose a peaceful settlement.' If the enemy accepts the offer of peace and commits itself to the fulfillment of the seven mitzvot that were commanded to Noah's descendents, none of them should be killed. Rather, they should be subjugated as ibid.:11 states: 'They shall be your subjects and serve you.'

13. Rambam Hilchot Malachim 6:4

ד ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שבע מצות. עושין עמהם מלחמה והורגין כל הזכרים הגדולים. ובוזזין כל ממונם וטפם. ואין הורגין אשה ולא קטן שנאמר והנשים והטף זה טף של זכרים. במה דברים אמורים במלחמת הרשות שהוא עם שאר האומות. אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה שנאמר כן תעשה לכל וגו' רק מערי העמים לא תחיה כל נשמה. וכן הוא אומר בעמלק תמחה את זכר עמלק. ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו שנאמר לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם. מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו:

However, if either the seven nations or Amalek refuse to accept a peaceful settlement, not one soul of them may be left alive as ibid. 20:15-16 states: 'Do this to all the cities that ... are not the cities of these nations. However, from the cities of these nations,... do not leave a soul alive.' Similarly, in regard to Amalek, Deuteronomy 25:19 states: 'Obliterate the memory of Amalek.' How do we know that these commands are only referring to those who did not accept a peaceful settlement? Joshua 11:19-20 states: 'There was no city which accepted a peaceful settlement with the children of Israel except the Chivites who lived in Gibeon. All the rest, they conquered in battle. This was inspired by God, Who strengthened their hearts to engage in battle against Israel so that they would be destroyed.' From these statements, we can infer that a peaceful settlement was offered, but they did not accept it.

14. Rambam Moreh Nevuchim 3:41

Pines Version, page 566

The Book of Judges includes also the commandment to destroy the seed of Amalek, for one particular tribe or nation ought to be punished, just as one particular individual is punished, so that all tribes should be deterred and should not co-operate in doing evil. For they will say: Lest be done to us what was done to the sons of such and such a man. Thus, even if there should grow up among them a wicked corrupt man who does not care about the wickedness of his soul and does not think of the wickedness of his action, he will not find a helper of his own tribe to help him in the wicked things whose realization he desires. Accordingly, it was commanded that Amalek, who hastened to use the sword, should be exterminated by the sword.

Rav Kook

1. Middot HaReiyah, Ahava, 6

מדת האהבה השרויה בנשמת הצדיקים היא כוללת את כל הברואים כולם, ואינה מוציאה מן הכלל שום דבר ולא עם ולשון, ואפילו עמלק אינו נמחה כי-אם מתחת השמים, אבל ע"י הזיכוך מתעלה הוא לשורש הטוב, אשר הוא מעל לשמים, ונכלל הכל באהבה העליונה, אלא שצריך כח גדול וטהרה עצומה ליחוד נשגב זה.

2. Orot HaTeshuva 16:12

הצדיקים הבהירים, שרואים את כל העולם נדון בטוב, הם מזככים את הכל - מצד בהירות רעיונותיהם ומצד הזוהר של הטוב המיושר שבחפצם הטהור, הם מסלקים את כל קלקולי העולם ואת כל הרשעה מיסודם, הם מעמידים את כל התכונה של הסכלות ושל הרשע של העולם בתור מסכים, שהם רק מתקנים את הזרחת האור, מכינים לו מקום שיוכל להאיר בעולם, אבל לא מקלקלים ולא מהרסים אותו.

3. Maharal on Sanhedrin 99b

Moadei HaReiyah:

"Then in walked Moshe Betzalel Todrosovich, a wealthy Jaffa merchant who founded the Sha'arei Torah school and was in strumental in bringing the Rav from Boisk to Jaffa. A bit inebri ated, Reb Moshe Betzalel called out and requested that the Rav discourse on the verse 'And the sister of Lotan was Timna' [Gen. 36:22], a passage seemingly completely unrelated to the holiday. "The Rav raised his eyes, fixed his gaze on his interlocutor, and said with a broad smile, Why, Reb Moshe Betzalel, this verse is the very origin of Purim! The Talmud [Sanhedrin 99b] states that Timna wanted to join the household of Abraham, Isaac, and Jacob but was rebuffed. She became the concubine of Esau's son Elifaz, thinking, "It is better to be a maidservant of this nation than the mistress another nation." As punishment for the forefathers' sin of rejecting Timna, "She gave birth to Amalek, who aggravated Israel." Amalek, of course, was the forebear of Haman the Aggagite, enemy of the Jews. Haman's decree therefore originated in the failure of the Jews to proselytize his "great-grandmother," Timna, the sister of Lotan. The sin was redressed in the days of Mordechai and Esther, when "Many of the people of the land became Jews" (Esther 8:17).